ריצ'רד השלישי – מלך רוצח

קרוב לשלוש שעות (כולל הפסקת פיפי) ישב הקהל שמילא את אולם נגה בתיאטרון גשר אל מול המתרחש מעל הבמה במהלך ההצגה "ריצ'רד השלישי" על פי מחזה המקור של וויליאם שייקספיר בתרגומו של דורי פרנס ובבימויו של איתי טיראן.

בגרסת תיאטרון גשר מככבת בתפקיד הראשי בדמותו של המלך הרוצח השחקנית יבגניה דודינה החוזרת לבימת תיאטרון גשר לאחר הפסקה בת 17 שנים, דודינה מסגלת לעצמה את צליעתו של המלך הגיבן והמעוות על ידי נעילת נעל עקב נשי ברגל אחת ונעל שטוחה גברית בשנייה. כשחברי הקאסט ניצבים על הבימה אותה עוטפת תפאורה של חדר עם קירות לבנים ענקי נפרש לעיני ואוזני הקהל סיפורו המצמרר של אחד מהמלכים הכי אכזריים שהממלכה הבריטית חוותה, רי'צרד השלישי פילס את דרכו מנסיכות בחצר המלוכה לכס המלוכה הנכסף על ידי חיסולם של כל הבאים בתור בשרשרת הטבעית של היורשים לעצר.

בתרגום לעברית המשלב בין השפה הייחודית של שייקספיר לבין ביטויים המגיעים מכאן ועכשיו מצליחה דודינה להעביר לצופים את דמותו, רוחו ונשמתו של המלך הרע הזה כאשר לצידה מגולמות שאר הדמויות בידי צוות שחקנים מדוייק וותיק החל מדורון תבורי הנכנס במהלך העלילה לשלל דמויות החל מהמלך אדוארד החולה, דרך דמותה של הדוכסית אם הנסיכים , ישראל דמידוב המגלם אף הוא צמד דמויות של קלרנס וסטנלי, מיכל וויינברג בדמות המלכה אליזבת, לנה פרייפלד בדמות ליידי אן, גלעד קלטר בדמות בקינגהאם, אלכסנדר סנדרוביץ בדמותם של הייסטיגז וראש העיר ועוד שורת שחקנים מצויינת.

סיפור העלילה עוקב אחר משפחת המלוכה ובמרכזה דמותו של ילד דחוי, שבבגרותו הופך לרודן אכזר, הנוקם באלה שהתאכזרו אליו. ריצ'רד הוא בעצם הרוצח הסדרתי הבימתי הראשון.

העלילה הנושנה הופכת לרלוונטית לימינו באשר עולה מתוך סיפור המחזה השאלה האם הטרגדיה המשפחתית יכולה להפוך לטרגדיה לאומית ובכך קורצת באופן ברור לימינו אנו ולטרלול האופף אותנו בעשור האחרון.

מעל לכל העלילה הרצחנית ומלאת התככים מככבים לטעמי אותם רגעים במהלכם מושמעת ומבוצעת שורת שירים ישראלים הנמנים על הקאנון הלאומי והעממי שלנו, כאשר הבמאי יחד עם המפיק המוזיקלי עמית פוזננסקי מעתיקים אותם ממקומם הטבעי אל תוך העלילה ובכך יוצקים בהם משמעויות נרטיביות אחרות, די מזעזעות. מילותיהם של לאה גולדברג, חיים חפר, נתן יהונתן, אהוד מנור, יענקל'ה רוטבליט, נעמי שמר ואחרים מקבלות משמעות שונה, אקטואלית ומצמררת כאחד. כך מילות השיר "בלדה לשוטר" הופכות מתיאור המלווה בסרט בדמותו המגוחכת של השוטר הטוב המשוטט בסמטאות יפו לדמותו הבודדה והרעה של המלך המהלך בעולם ללא חברים וללא תומכי אמת. גם הטקסטים של "משירי ארץ אהבתי", "שיר הרעות" ו-"שיר לשלום" הופכים למסר מזעזע, אולם לא רק השירים שגויסו ועברו מטמורפוזה רעיונית וביצועית אלא גם כמה רגעים של שילוב קטעי סאונד מצמררים בהשראת "מפגשים מהסוג השלישי" או "נשותיו של הנרי השמיני" על פי ריק ווקמן בהשפעת מוזיקה כנסייתית מדגישים את הדרמה והפחד השורר בממלכה השסועה המנוהלת בידי מלך אכזר ודי מטורף. משפטו המפורסם "תנו לי סוס בעד הכתר" הופך לרגע המסיים את חייו במהלך הקרב כאשר הוא נורה למוות ביריית אקדח מצמררת, המזכירה לכל הצופים את אותן שלוש יריות ב- 4 בנובמבר 1985 בכיכר המרכזית של תל אביב.

הנה תובנה אחת חשובה שניסח בזהירות דורי פרנס האחראי על תרגום המחזה – "לפעמים נשמטת הלסת כשאתה רואה באיזה אופן בוטה וכמעט לא אמין הוא משקר בפומבי, מול כל האומה, ריצ'רד זה, ואתה שואל את עצמך איך הוא מעז לעשות את זה בלי בושה, ואיך האחרים קונים את השקר. אבל אז אתה מסתכל בחדשות, וחושב…"

המחזה לא קל לעיכול והוא ארוך אך בסופו אתה יוצא עם מטען רגשי ותובנתי לא פשוט. אני סבור שכל מי שרוצה בטובת המדינה חייב לעצמו את שלושת השעות הללו מתוך מושבי הצופים. כאן לוח הצגות וכרטיסים