ארבעים שנה, יותר מדוייק ארבעים ואחת שנה חלפו מאז יצא לעולם האלבום הכי חשוב של להקת Pink Floyd אחרי הצד האפל של הירח- The Wall, אלבום שהנו בעצם המשך לסאגת אופרות הרוק שהחלו בהן חברי להקת המי, מוזיקת רוק, פרוגרסיבית או אחרת המלווה סיפור בפרקים הנוגע בתחומים של נשמת האדם ונפתוליה.
בשנת 1979 כאשר האלבום יצא לאור הוא היווה סוג של מפץ אדיר בתודעה של חובבי הרוק המתקדם ובכלל, בעקבות האלבום נולד מופע ונוצר סרט שיצרו סמלים הקיימים עד היום, סמלים של עולם פאשיסטי המזכיר את אירופה של שלהי שנות השלושים במאה שעברה, כן, אני מדבר במפורש על בניטו מוסליני ואדולף היטלר, שני חולי הנפש הגאונים במובן מסויים שביקשו להרוס הכל וליצור חדש תחת הישן, חבל שהם נולדו וחבל שאמהותיהן לא נדרסו בהיותן ילדות קטנות…
אבל לעניינינו – איש לא חולק על כך שמדובר ביצירת מופת, איש לא חולק על כך שהאיש העומד מאחורי היצירה הזו שונא אותנו וכל דבר שנקשר למדינת ישראל מבחינתו הוא תועבה, זכותינו לשנוא אותו בחזרה אך הדבר לא ישנה במאומה את העובדה כי היצירה שהוא יצר תחת השם "The Wall" היא יצירת מופת.
ללהקת Pink Floyd שכבר איננה קיימת אחרי שהשאירה לנו כמה אלבומים איכותיים ומובילי דרך יש עשרות אם לא מאות ומעבר לכך חקיינים או יותר נכון הרכבים מוזיקליים המנגנים את יצירותיהם, ממש כמו שיש הרבה להקות שמנגנות את שירי החיפושיות ותזמורות שמנגנות אחד לאחד את יצירותיהם של טובי המלחינים בני המאות השמונה עשרה והשבעה עשרה ועוד יותר דרומה…
בתחום זה כל המדייק הרי הוא משובח, ולהקת Echoes הבאר שבעית היא לפחות בתחום מדינת ישראל, הלהקה שהכי מדייקת ומדוייקת בתחום הביצוע מיצירות להקת Pink Floyd.
חברי הלהקה הציבו לעצמם מטרה – לבצע את האלבום המיתולוגי "The Wall" אחד לאחד ולשוות למופע את הנראות הכי קרובה למקור, עניין לא קל כלל וכלל. שהרי המופע של Pink Floyd כמו מופעי ההמשך של ווטרס לאחר הלהקה היה עניין גרנדיוזי ושופע פעלולים החל מהרמת מסוק אמיתי ועד הפרחת חזירים ורודים ממולאי הליום מעל הקהל, בנייה הלכה למעשה של חומה (חוכמה גדולה קלקר במשקל אפס…) והריסתה בסוף המופע.
אבל כשאתה דבק במטרה אתה יכול להמציא ליצור ולנצח, וחברי להקת Echoes המציאו, יצרו וניצחו, אחרי המופע אמש בהיכל התרבות של תל אביב בפני יותר מאלפיים איש שמכירים כל תו וכל שמינית צליל וטון מהאלבום המיתולוגי שרק הריעו והריעו לנגנים והזמרות על הבמה, נהנו מכל רגע במשך יותר משעתיים תמימות של המופע שנחלק לשני חלקים ממש כמו גרסת הוויניל המקורית והיה לדעת רבים לא פחות אם לא יותר טוב מהמקור. ביצועים מדוייקים לכלי הנגינה, לשירות ולסיטואציות המומחזות, עם פתרונות מעולים לעניין הפעלולים והאפקטים על הבמה, עם וי-ארט משוכלל שדיבר באופן ישיר עם התאורה והסאונד שהיו טהורים ונכונים.
אני בטוח שלו רוג'ר ווטרס היה נוכח בהיכל התרבות אמש בעצמו בין אם בקהל ובין אם בשולי הבמה הוא היה מוחא כפיים וניגש ללחוץ את ידי הנגנים אחד אחד על העבודה המצויינת שהם עשו.
הצצה לראיון עם להקת Echoes לקראת המופע כאן באתר:
קרדיטים:
נגנים – קובי אליאס – סולן וגיטרה אקוסטית, אשר בן ישי – גיטרות, קולות, הלל שיר – קלידים, תכנותים, קולות והפקה מוזיקלית, יוסי שטרית – גיטרות, קולות, שי זריהן בס וקולות, איתמר אבוחצצירא – תופים, קולות, ענת חליבה, יונית צרפתי ומירב זהר וסקר – זמרות ליווי.
וידיאו ארט: גיא נמט ואשר בן ישי | עיצוב תאורה: צקצק (קולטק) | עיצוב סאונד: ניר רווה בידרמן ויוסי שטרית | יח"צ: קרנית בסון וברקת סוסיה שהינו
לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע, צילום יוטבל אראל
לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע, צילום תומר שיינפלד
וכעת לחלק האמנותי, הנה מקצת מקטעי הוידאו שתיעדתי
