בשבוע שעבר נערך פסטיבל המגבר ה-3 במרכז ענב לתרבות, הופעות ושיתופי פעולה מוזיקליים על טהרת הגיטרה, הופיעו שם בין היתר רונית שחר עם איה זהבי פייגלין, מאור כהן ובום פם, נועם רותם, כנסיית השכל, סטלה גוט עם עמיר לב, פיטר רוט עם עלמה גוב וגם מופע הקאלט של פורטיס "אין קץ לילדות" כמו שהוא מוגדר – "מופע רוקנ'רול לכל המשפחה".
יום שבת אחר הצהריים, גשם בחוץ וגם על הגג של גן העיר בתל אביב, שם במרכזו ממוקם מרכז ענב לתרבות, ואנחנו הולכים לראשונה כמשפחה לראות הופעה, אנחנו הכוונה לי ולאשתי ולבת שלנו מיכאלה שבעוד חודשיים תהיה בת שנתיים, הילדה מתה על מוזיקה, זה כנראה מגיע מהבית, שבע שנים לפני כן לקחתי את אשתי לדייט שני לראות את נגה ארז במרכז ענב והנה אנחנו סוגרים מעגל, הפעם כבר כמשפחה.
ארבע אחר הצהריים והגשם בחוץ מכריח את כולנו להתכנס במבואה, קהל ברובו הומוגני, נראה כאילו שלפו את כולם מאותו פאב תל אביבי, חלקם הגיעו עם הגירסא הקטנה של עצמם, חלקם הגיעו רק עם עצמם, ההורים נראים כמו מי שגדלו על שיריו של פורטיס. הם בשנות הארבעים לחייהם, פלוס מינוס כמה שנים. ניכר שהם רוצים שילדיהם יתחברו למוזיקה שלו, בדיוק כמוהם. אולי הילדים כבר מכירים את השירים מהבית, סיכוי גדול שלצד "איזה שעון בין חייל" הם גם שמעו את "מי מסתתר מאחורי המסכה, חתול מפלצת או ילדה יפה".
עשר דקות אחר כך וכולנו ישובים, האולם מלא לחלוטין, זוהי הצגה שנייה להיום, הראשונה הייתה בצהריים, בגלל הביקוש הרב פתחו הופעה שניה והנה אנחנו כאן. פורטיס לילדים זה לא רעיון חדש, לדעתי כבר כמה שנים שהמופע הזה רץ, בעיקר בבארבי בצהרי שישי אבל בשבילי זו הזדמנות ראשונה לצפות במופע הזה.
כיבוי אורות, פורטיס והלהקה נכנסים לאולם המסודר כמו אמפי, חלל גדול בתחתית ומסביבו בחצי עיגול מקומות הישיבה, פורטיס מתחיל עם מונולוג קצר, שמח ומתנצל על זה שהוא התגעגע להופעות ולאנשים ומיד אנחנו עם השיר הראשון "תחנה סופית".
למי שקצת מכיר "תחנה סופית" נכתב על חווית הביקור של פורטיס בברלין המפולגת בתקופת המלחמה הקרה ועם הקבלה ברורה לתקופת השואה, אחד השירים היפים שלו, המילים, הלחן והמשמעות, אבל לא הייתי קורא לו בדיוק שיר שמותאם לגיל הרך גם אם יש תזכורת אליו במילים ("ילדות שולחות ידיים, כדי להראות את הסימנים, אתה רואה שבעיניים, זוהי תחנה סופית").
גם הבאים ברשימה לא בדיוק שירים לכל המשפחה לדוגמא "תטרוף אותך" (על אהבה חושנית) או "שקיעתה של הזריחה" (על פצצת האטום) ובטוח שלא "את לא" ("בובה את בועטת, זה שובר לי ת'ביצים"), גם העיבודים מלאי הגיטרות והדיסטורשנים (בכל זאת "פסטיבל המגבר") לא בדיוק מותאמים לאוזניים צעירות אבל זה לא חשוב.
זה לא חשוב כי אף אחד לא מצפה מפורטיס להיות פתאום קיד אוריינטד, וחלילה שיעשה זאת כי זה מה שאנחנו אוהבים, על המוזיקה הזאת גדלנו, על החוצפה, על התעוזה, על הרוק, גיטרות ועל פורטיס המשוגע, ואת האמת אני מעדיף בכל יום שהילדה שלי תכיר בעל פה את המילים לשיר "נעליים" מאשר לאלו של "תיק קטן".או "חרבו דרבו".
חצי הופעה עוברת והקהל עדיין ישוב במקומו, זו ההזדמנות לפורטיס להתקדם לכיוון הקהל ולעודד אותם לעזוב את הכיסאות, וזה מה שיפה במרכז ענב, כי ברגע שכולם יורדים אל החלל שלמטה המרחק בין פורטיס לקהל נעלם לחלוטין בהעדר במה ממשית, הילדים שמחים, ההורים שמחים שהילדים אוהבים את פורטיס וכולם רוקדים לצלילי השיר "חלום כחול" כאמור בגירסת המקור, מרגע זה והילך ההופעה הפכה למסיבה ואז גם הכל נהיה יותר מובן.
"פורטיס לכל המשפחה" מתפרש כמהלך מוזיקלי מתוחכם. במקום להציג מוזיקה ייחודית לילדים, ההופעה פותחת פתח לעולם של המבוגרים, הילדים נהנים מחוויה רוקיסטית בצהריים, בסביבה שמעניקה להם את הרשות לחוות את ההנאה המוזיקלית ביחד עם הוריהם. זו הזדמנות נדירה למעריצי פורטיס, רוקרים בנפשם מכל הגילאים, להביא את הדור הבא אל חווית הקונצרט, לשתף איתם את האהבה לגיטרות חשמליות, לדיסטורשנים, ולכוח הבלתי מתפשר של הרוקנ'רול.
