עולם הופעות המוזיקה חוזר אט אט ובהדרגה לשיגרה מסויימת והמועדון שהכי פעיל כעת ובועט הוא הבארבי בקיבוץ גלויות בתל אביב (בחודש הבא עובר רשמית לנמל יפו) ועבורי זאת הזדמנות פז וחד פעמית לחוות כאן שוב הופעה לפני שהמקום נסגר. תכלס המקום הכי שווה בישראל להופעות וכמה שכיף פה בכל פעם מחדש.
ערב יום שני , תשע בערב וקהל רב כבר צובא בכל אזורי מקדש הרוק. כוס בירה כי זה תמיד נחמד לקראת הדיסטורשנים וממתין ברחבה ללהקה האהובה עלי שגם חוגגים 30 שנה ל"זמן סוכר", אלבום המופת שלהם.
אז נכון, לפחות להרגשתי…הופעה חיה בלייב שזה הכי ריפוי לנפש, התאוששות ללב הסדוק וגם אם אני מודע לכמה חשוב להחזיר את החיים, הראש והלב לא שקטים, כי אין שקט. ונקווה לטוב כי יהיה טוב.
אירועי ה7 באוקטובר נותנים משמעות חדשה למילים וההופעה נפתחת עם : "ועכשיו הם פתאום שואלים
איך קרה שנפלו השמיים" ו"אל תשאלי מה שעובר עלי". הקהל מפרגן וחם בטירוף והלהקה מגבירה את הקצב וההילוך בהדרגה. המשך חגיגות ה-30 לזמן סוכר שכל שירי האלבום מבוצעים כאן בלייב ושירים אהובים מאלבומים אחרים כמו: שדים או מסעותי עם עצמי. רוקנ'רול במיטבו עם הנהדרים – חמי רודנר, אסף שריג , אסף מרוז ואופיר בר עמי .
אין ולא יהיה על להיטי הנעורים וזה הכי כיף לחזור לניינטיז ושנות הרוק הישראלי הבועט. "תני לי לישון לך בתוך התחתונים, הכניסיני תחת כנפך" מבקש חמי ומזכיר לנו שהלהקה נוסדה בגבעת ברנר בשכונת טיינר, שם פגש את האיש שהוא השראה ויחד איתו הקים את הלהקה, אסף שריג.
חמצן ההופעות והגיטרות שמנסרות את הלילה נותנות לי תחושה עילאית של אושר ושחרור לנפש. מין זריקת אסקפיזם לוורידים. הייתה דממה קלה לפני "כנפיים אינך שומע", אסף שריג הלחין את מילות אביו יוסף שנהרג במלחמת יום כיפור. זה היה מרגש ועצוב בו זמנית.
איפה הילד מעניקים באהבה אין ספור שירים נפלאים מכל התקופות וחמי מבקש לחבק כל אחד ואחת מאתנו. "זוהי סדום", "הביאו את הסתיו" (קצת אופטימיות לא תזיק), "אהובה הקטנה שצחוק הגורל מהדהד בראשה הקטן…תודה לכם על ביצוע קסום לשיר שלא מבוצע בד"כ בהופעות.
אין שום סיבה שלא לקפוץ ברחבה ולחזור לגיל 16 שברקע: השמיים הגבול ולשם אני עף זה נפלא ואת על הקרקע אז מה את חושבת לעצמך. אם כבר שחרור אז בגדול. "העצב שלה", "נפלת חזק". למה מגיע לנו כל הטוב הזה. "לבן בחלום שחור" ורוקדים רוקדים רוקדים עד שמתים. ואיך אפשר שלא לסיים כמעט שעתיים שמנצחות את המצב ההזוי ולצעוק ולהרעיד את הבארבי עם "מישהו שומע אותי". פשוט מושלם.
אז כן אולי קצת מוזר להיות בהופעה. יתכן ובהדרגה יותר ויותר נראה ונחווה הופעות כי בשורה התחתונה, המוזיקה היא סם החיים. מין פסיכולוג תמידי ומחבק. תודה בארבי ואיפה הילד. נתראה בהופעות ואמן אמן שיחזרו החטופים במהרה לביתם!
רגעים שנלכדו בעדשה
