מגיע לי טוב, רק טוב, הכי טוב

אין על הכולי עלמא, בתכלס הספוט היחידי בגוש דן שמפמפם על בסיס יומיומי (לילי יותר מדויק) שפתוח לקהל, ברובו צעיר מאוד, במתכונת של בר, פיצריה, מועדון ריקודים, חנות מרצ' ובימת הופעות עם מבחר מצויין של אמנים והרכבים לשעה של אסקפיזם בתוך המלחמה ומתוך הרעש המזמזם את הפחד בתקשורת על שלל זרמיה.

אמש זה היה התור או יותר נכון הזמן של איה זהבי פייגלין, אקס להקת הרוק הישראלית של המאה הנוכחית "כל החתיכים אצלי" וזמרת יוצרת בזכות עצמה שכבר השיקה ארבעה אלבומי סולו לצד שניים עם החתיכים, זאת בעת שהיא מתפרנסת מהוראה בבתי ספר

בשעה עשר וחצי כשמתחם ההופעות במועדון מפוצץ בקהל, רובו נשים צעירות, עלתה איה לבימה שם המתינה לה הגיטרה האקוסטית, בקבוק מים וסטנד עם מיקרופון. איה, ללא הרכב מלווה כאמור, כשמאחוריה רק הקירות המאויירים של המועדון לקחה את הקהל למסע בן שעה בשירים שלה כשבתכלס זו הייתה שעת שירה בציבור הכי אמיתית שנכחתי בה אי פעם, הייתה שם מעין ערגה ואהבה ללא גבולות מהקהל אל האישה הזו הקטנה שניצבה על הבמה כאילו מה, עם מכנס גינס קצר וטריקו פשוטה כאילו שאנחנו בסניף המקומי של תנועת נוער מהמאה שעברה..

אין ספק שמילות השירים שאיה כתבה, הלחינה ובצעה קיבלו מימד אחר אמש, לא רק לאור האווירה הכללית אלא במיוחד בשל עמידותם ברוחות הזמן, המסרים לא נשחקו.

כמה תיעודי וידאו מהמופע