כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

סיקור הופעות
כולל וידאו

קרולינה וגיטרה

מופע הדגל של (פסטיבל) הגיטרה בצוותא הבית לתרבות ישראלית עם קרולינה, היינו שם

שתדעו שהמרתף ברחוב אבן גבירול 30 בתל אביב, היכן שפעם שכן בו בית הקולנוע המיתולוגי לימור, מהווה בית לשלל מתחמי תרבות ומופעים, זה מתחיל באולמות של צוותא הבית לתרבות ישראלית, עובר למועדון גריי, ממשיך עם הבר גיורא ועוד מקומות שנפתחים ונסגרים, בתכלס אחד הספוטים שעבדו עד המלחמה ללא הפוגה.

עם פרוץ המערכה הצבאית נרתם צוותא להפיק שלל מופעי מוזיקה, תרבות והופעות לילדים שצולמו באולם על שם לולה ושודרו באופן מקוון ברשתות החברתיות לטובת הציבור שהיה ספון בבתים ובממ"דים, על כך שאפו ענקי לצוותא ולהפקה.

אלא, שהשבוע היה אמור להתקיים במקום פסטיבל הגיטרה השנתי, הפסטיבל הזה שמלכד יחדיו שלל אמנים מזרמים וסוגות שונות כאשר המשותף בהם היא הגיטרה. אז הפסטיבל לא התקיים כפסטיבל, המילה הושמטה ממנו, לא זמן טוב לחגיגות, אבל הנשמה זקוקה למעט אסקפיזם תרבותי וכך האמנים שהיו אמורים להופיעו בפסטיבל כן הופיעו במתכונת יותר צנועה – פסק זמן מוזיקלי "אני גיטרה" בניהולו האמנותי של גיא מזיג. אשר הוקדשה לקהל מפוני יישובי העימות – עוטף עזה וגבול הצפון שפונו מבתיהם, איזו מחווה של אהבה ורצון טוב.

קרולינה בצוותא. צילום יובל אראל
קרולינה בצוותא. צילום יובל אראל
קרולינה ותומר צוק בצוותא. צילום יובל אראל
קרולינה ותומר צוק בצוותא. צילום יובל אראל

אז אמש הגענו למופע הכתר של ה (פסטיבל), כאשר קרולינה, המלכה האם, הגישה את המופע האינטימי "SO CLOSE" עם מיטב השירים שלה ושל הבנות נחמה, כולל טעימה מאלבומה הבינלאומי שיצא בשנה שעברה ומי שליווה אותה עם קלידי הפסנתר החשמלי היה לא פחות מאשר הפסנתרן המאוד מוכשר ורב הפעלים תומר צוק שרק יומיים קודם לכן צפינו בו מקרוב קרוב מלהטט על הקלידים בכולי עלמא.

תשמעו, זו הייתה שעה של אסקפיזם מבורך, צוותא היה מלא כמעט עד אפס מקום, אפילו היציעים הצדדיים היו עמוסים בקהל, וקרולינה, היא נתנה את כל כולה על הבמה, בסיפורים מקדימים ובשירה ונגינה על הגיטרה האקוסטית (ואף מילה על כך שבאמצע המופע היא הסתכלה עלי ואמרה שהנה יובל אראל כאן ואני הרגשתי גם נבוך וגם קצת סלבריק'ה…).

קרולינה בצוותא. צילום יובל אראל
קרולינה בצוותא. צילום יובל אראל

רגע מרגש היה ממש בתחילת המופע כאשר קרולינה בצעה את השיר הפיוטי "אין זה משנה" בו נכרכות מילות תפילת קריאת שמע הנהוגה להיאמר בעת שהולכים לישון ונושאים את שמות מלאכי אלוהים, תפילה שלקחה אותי עשרות שנים לאחור בהיותי ילד פעוט שסבתו נהגה לברכו לפני השינה עם התפילה הזו…

קרולינה ואורחת מהקהל בצוותא. צילום יובל אראל
קרולינה ואורחת מהקהל בצוותא. צילום יובל אראל

בסוף המופע הזמינה קרולינה נערה שישבה באולם להצטרף אליה ולשיר יחדיו את השיר של הבנות נחמה So Far. אני ובטח גם כל מאות הצופים שנכחו באולם יצאו לאחר מכן עם תחושת שובע של מנת התרבות היומית ומעבר לכך.

תודה רבה
לחצו לצפייה בגלריית התמונות המלאה

והנה כמה קטעי תיעוד בפייסבוק לייב מתוך המופע

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button
%d