יונתן ארצי – אם לכתוב שירים
יונתן ארצי משחרר שיר ראשון בדרך לאלבום בכורה - "אם לכתוב שירים", האזנה
יונתן ארצי, בנו הצעיר של שלמה, כבר בן 33, והנה הוא עושה את דרכו להשקת אלבום בכורה, הבוקר הוא משחרר מתוכו את השיר הראשון, הסנונית כמו שנהוג לומר. השיר "אם לכתוב שירים" נכתב, הולחן, הופק מוזיקלית ומוגש על ידי יונתן ארצי כאשר לצידו באולפן ההקלטות מצויה רביעיית כלי מיתר הכוללת את נגני הכינורות אסף מעוז ושרון כהן, נגנית הויולה גלי חי ונגנית הצ'לו מאיה בלזיצמן.
השיר עצמו עוסק במהות שלו, היותו שיר ראשון שיונתן יוצר ומבצע בעצמו (בעבר כבר כתב והלחין שיר אותו נתן לאביו שלמה – "כל מה שתרצי" בו הוא הצטרף לאביו לדואט), יונתן מסביר לעצמו איך ומתי לתת לרוח הכתיבה והיצירה לנוח עליו, איך להמשיך הלאה ואיך להגדיר אותו כשיר אהבה, לא חשוב למה, ליצירה או לנפש תאומה. ליונתן יש באמתחתו קרדיט עצום כבן של וכמי שגדל במשפחה מוזיקלית המצויה בפסגת האולימפוס המוזיקלי הארצישראלי, האם הוא הצליח להשיל מעליו את כל הקרדיט המכביד הזה ולהוכיח את עצמוב זכות עצמו? כפי שהשיר החדש נשמע ומספר נראה כי כן ויש למה להמתין בהמשך…
כך יונתן עם הוצאת השיר לרשתות ותחנות הרדיו – "חיכיתי לרגע הזה הרבה זמן. חשבתי עליו, התרגשתי לקראתו, חששתי ממנו. בשנים האחרונות הוא ניצב באופק של חיי ולמולו מדדתי את התנועה וההשתנות שלי. לא טבעי לי לכתוב כאן. כל מגע עם רשתות חברתיות פוגש אצלי המון עכבות, ותמיד נדמה לי שלכתוב על עצמי זה לעשות מעצמי עניין בלי הצדקה. אבל למרות הקושי, ואולי דווקא בגללו, אני מרגיש שאני צריך לכתוב את זה. עבורי. התחלתי לכתוב שירים בגיל 13. מוסיקה ושירים הם מהעוגנים המשמעותיים ביותר שיש לי בחיים. הם הדרך שלי להתקרב לעצמי, לנסח לעצמי את עצמי, את חיי ואת המבט שלי. כתבתי המון שירים (ואני ממשיך לכתוב כל הזמן) וידעתי שארצה להקליט אותם, אבל במשך הרבה שנים לא חשבתי שאוציא אותם. אני חושב שהערך של יצירה לא מתקיים רק במגע שלה עם החוץ, ויש לה תוקף ומשמעות גם כשהיא קיימת רק בגבולות העולם שלי. מעבר לזה, תמיד היו לי קושי וסלידה מול ענייני חשיפה ופרסום (למרות – ואולי בגלל – המקום שממנו אני בא), ולכן במשך הרבה זמן כל מחשבה על הוצאת שירים לאור נראתה מאיימת ורחוקה ממני, מנוגדת לנטייה שלי להתכנס פנימה. בחמש השנים האחרונות אני מקליט אלבום, והוא באמת התחיל כדבר שיועד להישאר בגבולות העולם שלי, אבל ככל שהתמסרתי לתהליך היצירה שלו, משהו בתוכי זז. נפתחתי למחשבה שלכל אחד ולכל דבר יש מקום בעולם, שחלק מהתפיסות וההימנעויות שלי הן בסך הכל ביטוי של פחד, ולכן שווה להפסיק להימנע ולהסתתר, שווה להעז, שווה לצאת מהחדר ולהישיר מבט. לא בשביל מה שיקרה בחוץ, אלא בשביל מה שיקרה בתוכי. עכשיו, כשהרגע הזה הופך מנקודה דמיונית ורחוקה לדבר ממשי בעולם, אני נכנס לשטח לא מוכר מבחינתי ולא יודע למה לצפות. אבל אני יודע מה הייתי רוצה. הייתי רוצה לפגוש מגע קרוב ואמיתי בעזרת השיר הזה והשירים שיבואו אחריו. הייתי רוצה לשיר את השירים שלי לאנשים, ולפגוש עיניים מבינות. הייתי רוצה להחליף את הפחד בהתרגשות וברצון לשתף. הייתי רוצה לצאת מהחדר שלי אל העולם, כדי להרגיש ביטחון להזמין את העולם אל תוך החדר. אני שולח חלק מהנפש שלי כמו מכתב בבקבוק, ומקווה שהמכתב הזה יפגוש את מי שירצה לקרוא בו. כבר הרבה זמן אני עומד על סף הדלת, ועכשיו סוף סוף בשל להיכנס דרכה. בלב רועד מהתרגשות. שיר ראשון."
