יום שלישי, אוקטובר 27, 2026

האם אקט ההתפטרות של וועדת התקצוב בתרבות היה נכון?

ביום שלישי השבוע הגישו חברי הוועדה לתקצוב התרבות בישראל בראשותו של אודי ניסן – יו"ר הוועדה והחברים נעמי פורטיס, אורן כהן, חגית שני ודור לין, כולם דמויות מעולם התרבות על שלל גווניו, מכתב המופנה אל שר התרבות והספורט מיקי זוהר שכותרתו החלטתם להתפטר מהפעילות במסגרת וועדת התקצוב בתרבות שמונתה עוד בימיו של שר התרבות והספורט הקודם ח"כ חיליק טרופר במטרה לבחון את תחום התקצוב הממשלתי בעולם התרבות בישראל על מנת לאפשר תרבות יוצרת ועצמאית.

עבודתה של הוועדה הייתה אמורה לתקן טעויות עבר ולהוביל למצב בו גם גופי תרבות עצמאיים יזכו לתמיכה ממשלתית במסגרת תקציב משרד התרבות והספורט במטרה לעודד ולאפר יצירת תרבות עצמאית.

במכתב שחברי הוועדה שלחו לשר הם נימקו את התפטרותם בעובדה שהחוק החדש העוסק בביטול עילת הסבירות כנימוק המצוי בידי שופטי בג"צ בבואם לבחון החלטות ממשלתיות מייתר ומבטל את המנדט הממשלתי לעסוק בעולם התרבות.

כך נכתב במכתב – "…בבסיסה של חברה בריאה וחזקה – תרבות עשירה וחזקה. בבסיסה של חברה דמוקרטית בריאה וחיונית – יצירה הנהנית מחירות וחופש ביטוי מלא (בגבולות החוק). חברה דמוקרטית בריאה נותנת במה לחופש היצירה ולחופש הביטוי. חברה כזו מטפחת את חוש הביקורת ומאפשרת גיוון. חברה כזו נותנת קול גם למי שמוחלש, מודר ומופלה. למי שבחיי היום יום שלו הוא חלק ממיעוט, הוא האחר והשונה. היא מוכנה לתמוך ולקדם גם יצירה שעלולה להיות לא נעימה בהכרח לאוזנו של הרוב, שעלולה להיות צורמת, ולעורר מחשבה על התפיסות המקובלות ועל הנרטיבים של מובילי המדיניות שבשלטון. לא ניתן להגן על ערכים אלו במקום שבו אין מערכת משפט חזקה, עצמאית שיכולה להפעיל ללא מורא ביקורת שיפוטית על החלטות הממשלה ושריה. החלטות לא סבירות החסינות מביקורת שיפוטית, בשם עקרון הרוב והמשילות – פותחות פתח למדיניות משתיקה, מדירה, סגורה שתדכא את חופש היצירה. ממשלה ללא ריסון אשר מיום הקמתה עסוקה בפירוק והחלשת מוקדי הכוח העצמאיים במדינת ישראל, במטרה לרכז בידיה כוח בלתי מוגבל; ממשלה שמשתיקה ביקורת שיפוטית על סבירות החלטותיה, אין ביכולתה להתהדר בחופש תרבות ויצירה. לצערנו הרב, בכל החודשים האחרונים ובפרט באישור החקיקה אתמול, ברור כי זה הכיוון אליו צועדת הממשלה במעשיה, בהתבטאויותיה ובהתבטאות שריה. למרות השקעה בהתנדבות של מאות שעות של חברי הוועדה, אין לנו כל רצון להיות שותפים למדיניות זו ומתעורר החשש הכבד שייעשה שימוש לא ראוי בהמלצות הוועדה."

כעת המקום לשאול את השאלה המתבקשת – משניתן לכם, חברי הוועדה, המנדט לבחון לבדוק ולהמליץ איך תחולק עוגת התקציב אל כלל גופי התרבות בארץ ואתם נוטשים את העבודה והמשימה הזו, שאמנם נעשתה בהתנדבות, האם אינכם חוטאים כלפי אותם גופי תרבות ואלפי אמנים ויוצרים משלל עולמות התוכן התרבותי? האם הנטישה של העמדה כאקט מחאתי מוצדק בהינתן היותכם נציגי העם בעולם הזה? מי יגן כעת על גופי התרבות האזוטריים, העצמאיים, תיאטראות הפרינג', להקות המחול העצמאיות הקטנות? אמני מוזיקה עצמאיים? סופרים, משוררים, ציירים ופסלים (גם בלשון נקבה כמובן)?

כדי להבין במה דברים אמורים, הנה תקציב מינהל התרבות הצפוי לשנת 2024 –  1,034,758,000ש"ח. כן אתם קוראים נכון – מיליארד ושלושים וארבע מיליון ₪.

להלן תגובת משרד התרבות והספורט למכתב ההתפטרות – "מדובר בוועדה שהוקמה בתקופת השר הקודם. חבל לנו שוועדה מקצועית שכל תפקידה להציג מסקנות מקצועיות מתנהלת משיקולים זרים. המשרד מכבד את רצון הוועדה לסיים את תפקידה וכבר פועל בערוצים שונים לרבות מינוי ועדה פנימית אסטרטגית באשר למנגנון התמיכות, תוך הקשבה מלאה לשטח שעל בסיסה מתקבלות החלטות בדבר תקצוב נכון וראוי לעולם התרבות הישראלי".

הכי חדשים

חמישים שנה, U2 שוב כובשת את המגרש

יש להקות שהזמן הופך אותן לזיכרון נוסטלגי, ויש כאלה שממשיכות לכבוש פסגות חדשות. חמישים שנה אחרי שהחלו...

כשהפוליטיקה נכנסת לפלייליסט

נתחיל בכך שלא אביע כאן היום עמדה פוליטית (אשתדל...). במקום זאת, אנסה לגעת בשירים שעשו זאת במקומי....

11 אלף איש לא טועים: הבזלת מנגנת

מי אמר שצריך להגיע לתל אביב כדי ליהנות מהשורה הראשונה של המוזיקה הישראלית? פסטיבל "צלילי בזלת" בקצרין...

דורון בוטניק בשביל צדדי אל אלוהים

דורון בוטניק מעולם לא הלך בתלם. הכרתי אותו לפני יותר מעשור בסצנת האינדי של דרום תל אביב,...

נובמבר רוקד: אהבה, כאב וזהות

חודש נובמבר מביא לבמות המחול בישראל שורה של יצירות מסקרנות. אהבה ואובדן, זהות ושייכות, גוף ונפש עומדים...

אלכס ליבק: האיש שלימד אותי להתבונן

מהעיתון אל קירות המוזיאון בשנות השמונים זנחנו, כמו רבים אחרים, את "מעריב" ואת "ידיעות אחרונות". את מקומם תפס...

השאר תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

דוקאביב: הכבש, מריאן ואסתר נפגשים בגליל

יש סרטים שמספרים סיפור. אחרים מחזירים אותנו בזמן באמצעות שיר מוכר. פסטיבל דוקאביב גליל חוזר למעלות-תרשיחא בפעם...

רביד כחלני אוצר בענבל: ארבעה אמנים, ארבעה מופעי סולו

החזון של רביד כחלני ממשיך להתפתח בחודש אוגוסט האחרון דיווחתי כאן על המהלך החדש של רביד כחלני במרכז...

וולוו V-SOUNDS: תל אביב מתמלאת במוזיקה ביום שישי

תל אביב מתכוננת ליום שישי מוזיקלי במיוחד. אירוע VOLVO V-SOUNDS מבקש להפוך כמה ממוקדי הבילוי המוכרים בעיר...

בין הקלפי לרחבה: פסטיבל PACOFEST מציע בחירה אחרת

יש משהו מסקרן במפגש שבין גלריה לאמנות לבין רחבת ריקודים. מצד אחד, יצירות שמבקשות מהצופה להתבונן, לחשוב...

כשהקולנוע פוגש את הרוקנ'רול בנמל יפו

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, ויש כאלה שהמוזיקה שלהם ממשיכה להתנגן בראש שנים אחר כך. לפעמים...

לחזור לאור: כשהמוזיקה מתגייסת להצלת חיים

שירים שיכולים לעשות את ההבדל יש ערבים שבהם המוזיקה מעניקה לנו הנאה, התרגשות וכמה שעות של בריחה מהמציאות....

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא