המופע השנתי של אביב גפן בקיסריה

מוצאי שבת ובצל ההפגנות בקפלן וחסימות הכבישים, אנו מתכוננים למופע/ מפגש ילדי אור הירח באמפי הקסום. בכניסה לאמפי וכיאה לתקופה האחרונה בה עידן התקליטים והפטיפונים חזר ובענק, נמכרים תקליטי "שומקום" + "יומן מסע" (עוד לפני שיוצא לחנויות) ובשולחן על יד, חולצות עם סמל הפיס המזוהה עם האמן ואפילו בובה קטנה וחמודה.

זמן טוב ללגימת בירה צוננת ואמירות שלום לכל אחד ואחת המזהים אותי. זה לא סוד שבקרב מעריציו האדוקים של אביבנו, התפתחה לה עם השנים יחסי ידידות והחלפת מידע חיוני, כגון: מי מתעתד להגיע לבית גוברין או מתי אמור לצאת סוף סוף האלבום הבא…

כשלבטח גם שומרי השבת מתייצבים גם הם במקומות הישיבה, נפתחת ההופעה ב21:20 באינטרו הכי דארקי וזה שהכי מזוהה עם הגרעין הקשה (אני שונא, דכאון ופרופיל 97) כשהתעויוט (ההרכב הלוהט) מנגן להפליא !

"מחר, תמיד נשאר מחר" בפתיחה ועוברים ל "סדקים" (שיר הנושא מאלבומו האחרון של גפן) שלא מבוצע בד"כ בהופעות ואעלה חיוך על רבים מאתנו. "ערב טוב קיסריה" כמתבקש והקהל באנרגטיות על חלל. "חיכינו לך כל כך אבל את לא באת. למה את לא שלי כמו שאני שלך..". אהב"ה (אמש התבזיתי בפעם המאה) שאותי לפחות זרק ליוטיוב שלראשונה בוצע שיר זה עת אביב היה בסך הכל בן 18 אצל תכנית האירוח של אהוד מנור הערוץ הראשון. אביב מספר על המכתב שכתב לאישתו הראשונה, אילנה "אני עובר תקופה קשה שרק תכביד עליך" ומקדיש לה את "אילנה". בהחלט היו אלו ימי ניינטיז רומנטיים ביניהם כאשר הם היו אז כמו מרגי ונועה קירל של היום. "אל תבכי לעולם לא, אל תבכי" מבקש אביב ומעניק בהפתעה גמורה את "תמונה לשעת ערביים". יש מצב שאנו זוכים פה בקיסריה לערב נדיר. איזה כיף לנו.

אולי שיר האהבה הישראלי הגדול ביותר בכל הזמנים כעת, "האם להיות בך מאוהב" בביצוע שריסק את החושים. כזה שגרם תוך כדי לחבק את אישתי שצמודה אלי.

"מה למה אתם פה ולא בקפלן? זה נורא חשוב שתצאו להפגין. אני קורא לכל חבריי האמנים הגדולים, לכו השליטו עמדה, תעזרו לישראל. אל תפחדו. הקהל תמיד יאהב אתכם. נכון ?.."

ולמען מולדתנו, אהובתנו מבוצע בשיא הפאר "עורי עור" כי אנחנו עייפים מאוד זקוקים למנוחה.

בדומה לנשף רוק האחרון ולראשונה מול 40 אלף איש בפארק הירקון, גם כאן, מבוצע "מקסיקו" בשילוב להיט מוכר ואהוב של קייט בוש Running Up That Hill. עיבוד יפהפה שהשתלב מצויין עם הלייזרים האדומים ומשחק הצבעים. גם המסך הענק לא מפסיק לרגע להקרין רגעי נוסטלגיה משלושים שנות קריירה של גפן וכמה שזה נעים להיזכר ולהתרפק על זכירונות הנעורים. והקליפים של פעם שהיינו רואים בלופים.

"אני לא מרבה לעשות גרסאות כיסוי לשירים של אחרים אלא אם כן זה ממש אבל ממש שיר שאני מטורף עליו" אומר אביב ומבצע את "נשבע" (שיצא לפני 34 שנים והיה לשיר החופה אולי הכי מזוהה בישראל) והנה בהפתעה, חיים משה עולה ומתקבל פה ביצוע דואטי מרגש מאוד. כזה שהחזיר גם לסרט "אבא גנוב 2" כשגליה התחתנה עם צ'יקו בן דוד. והמבין יבין.

חוזרים לאהבתו הראשונה (אם לא מחשיבים את קארין אופיר) ולמלאך הכל כך נוגה ויפהפה שלו.

"מפתח המרחק פתח לי שער של געגועים והפחד השואל בי, האם את שלי..את המלאך שלי". ומייד במעבר של התעויוט המושלם ל "שיר הסמרטוטים". כעת סוג של מסיבה למרות הדכאון. שמחה שמהולה בעצב.

"אַתְּ הִגַּעְתְּ שְׁלוּבָה עִם חֹרֶף עִם חִיּוּךְ בִּשְׁתֵּי עֵינַיִךְ הִסְתַּכַּלְתְּ עָלַי וּכְבָר הֵבַנְתִּי אֵיךְ. אֵיךְ שַׁלֶּכֶת אַהֲבָה נוֹפֶלֶת עַל אַדְמַת חַיֵּינוּ". שיר השנה 1996, "עונות". וואוו. איזה ביצוע לפנתיאון.

בהחלט ראוי והקהל שואג אל רחבת האורקסטרה ו"אל תדאג" כשאביב יורד אל הקהל לחיבוקים חמימים.

אביב מודה לקהל ילדי אור הירח וכמה שהם חלק בלתי נפרד ממנו ומבצע את ההימנון "אור הירח" שתמיד שמור בלב של כולנו.

אביב מספר עד כמה הוא אוהב אהבה טהורה, חמה ואמיתית את בניו, דילן ואליוט שנמצאים איתו בכל הזדמנות ואיתם הוא מרגיש הכי טוב שיש.

הבן דילן, המוכשר רצח, שימלאו לנער מחר 16 מפתיע אותנו ואת אביו ב "יומן מסע" וזה היה פשוט מקסים.

אביב מודה להכי חשובים שיש על היקום, גיטרות: עמרי אגמון, תופים: תומר צדקיהו, בס: הדר גרין, מקלדות: ערן מיטלמן ונעם חבקין: קלידים.

"נרטבתי בטיפות של החיים" מכריז ושר אביב וברקע עפים בכל רחבי האמפי בלוני ענק בשלל צבעי הקשת.

הדרן שבמהלכו במעברים אומרת אישה מבוגרת חביבה לבודדים שיוצאים, "שווה לכם להישאר. יש פה לפחות עוד חצי שעה" ומראה לי מהנייד שלה את הליינאפ והתלהבתי רצח מההמשך. איזה כיף.

"שנינו שווים פחות או יותר. רק לך יש עוד טמבל ששונא לדבר" היישר מאלבום הבכורה וזה שתמיד נעים איתו בסיום. אביב מכריז כי מחר תיפתח המכירה לערב מחווה שיפיק לאביו, יהונתן ז"ל כאן בקיסריה ויערך ב11 לספטמבר ובין היתר יכבדו במופע, פוליקר וחנוך. נשמע פגז.

"אבדון" די עצוב וזה שגרם לי לדמוע. אביב השקיע פה במעריציו. תודה רבה. "סוף העולם" שהכי היה מובהק במילותיו עם תקופת הקורונה ההזויה ואיך לא בסיום סיומת, הדובדבן שבקצפת למרות שזאת לא מסיבה, "עכשיו מעונן" ("אנחנו דור מזויין). זה שהזניק את הקריירה שלו בקיץ 1993 לתופעה סנסציונית.

היה זה מופע מרגש, יפה ועצוב. וגם אם הסדרנית, ההיא המבוגרת מהמעברים, אמרה לי "למה מוות כל כך. באנו לשמוח" אז יש פה הכל מהכל וזה המיוחד והיפה שרק יוצר גאון כמו אביב יודע לתת.

ותודה שטסתם אביב גפן והתעויוט.

כך זה נראה ונשמע מבעד לעדשת הסמארטפון