יום שישי, אוקטובר 30, 2026

להקת המטאל Paradise Lost בדרך לתל אביב

אמ"לק – להקת המטאל Paradise Lost תקיים הופעה במועדון בארבי בתאריך 3 בדצמבר 2023 אשר תוקדש לאלבומה המופתי ICON במלאת 30 שנה לצאתו. מכירת הכרטיסים החלה, מבצע מיוחד למאתיים הרוכשים הראשונים כאן

אין הרבה אלבומים שעיצבו את הסאונד של שנות ה 90 כמו ICON, כשמו כן הוא: אייקוני ונצחי ומוכר כמי שהפך את Paradise Lost ללהקה ענקית במטאל, ללהקה שאנשים הזכירו את שמה בתור השם הבא אחרי Metallica/Megadeth/Slayer/Sepultura, ללהקה ששדרגה את הסגנון שהקימה, ללהקה שהשאירה אחריה שובל ארוך של השפעת ענק על מיליוני מטאליסטים בעולם ואלפי להקות שעד היום מחפשות לשחזר את הסאונד והכתיבה האלו.

כעת, לרגל 30 שנה מצאת האלבום הענק הזה – הלהקה מגיעה לתל אביב למופע מיוחד וחגיגי בו יבוצע האלבום במלואו + מבחר מלהיטי המטאל של הלהקה מכל הזמנים (The Last Time, Eternal, As I Die ועוד רבים).

האלבום ICON יצא לאחר שפרדייז לוסט הגיעו לשיא בעולם ה Death/Doom מטאל עם האלבומים השני והשלישי Gothic (1991) ו Shades Of God (1992) ושירי מטאל על זמניים כמו As I Die, Pity The Sadness, Gothic ו Eternal, אבל היה זה ICON שהכניס אותם לכל בית מטאליסטי בעולם.

השיר שפותח את האלבום Embers Fire הוא אחד משירי הפתיחה הטובים ביותר לאלבום מטאל אי פעם, התיפוף העוצמתי של מתיו ארצ`ר נתן ישר הרגשה של משהו שונה, ואז באו הגיטרות של אהרון אדי וגרג (אז גרגור) מקינטוש ולבסוף השירה העוצמתית של ניק הולמס וכיוונו הצהרה: אנחנו באים לשלב את מה שהכרתם מאיתנו עד היום עם כתיבה סטייל Metallica השחור בגוון גותי דומי וקודר.

צפו בקליפ ל Embers Fire

וזה תפס בענק, עולם המטאל היה בעצב על נפילת להקות הענק, מטאליקה של אותה שנה כבר הצהירה "אנחנו להקת רוק", איירון מיידן בדיוק נפרדה מברוס דיקינסון, ג`ודאס פריסט נפרדה מרוב הלפורד, Slayer נפרדה מדייב לומבארדו וקהל המטאל חיפש שמות חדשים להעלות לטופ, רוב ה"מנדטים" האלו הלכו ישר ל 2 אלבומים: Chaos A.D שהכניס את ספולטורה לכל בית, ו ICON שעשה את זה לפרדייז לוסט.

שירים כמו Remembrance הפכו ללהיטים בלי שיצאו לא בקליפ ולא כסינגל, העוצמה שעפה החוצה בכל תו ותו בשיר הזה תפסה את עולם המטאל ולא שחררה, השיר הפך לאחד ההמנונים של התקליט וסיבוב ההופעות.

ניצוצות לתקופת ה Doom/Death היו בשירים כמו Joys Of The Emptiness שמבחינת המבנה מתאים מאד ל Shades Of God אך ההפקה, והשירה הקצת יותר מעודנת והרבה יותר גדולה של ניק הולמס הפכו אותו ל ICON לגמרי.

ובכלל, הולמס עם השיער הבלונדיני המתולתל עד הכתפיים ומקינטוש עם הקעקועים והשיער החלק, השחור והארוך עד המותניים היו נראים וזזים כמו אלילי רוק בתקופה ההיא, הולמס על הבמה בג`ינס שחור צמוד ומעליו וסט פתוח מעור שנזרק הצידה בשיר השני וכל ההופעה מופיע בלי חולצה, ומקינטוש עם השחור גזור השרוולים שהפגין שלל קעקועים שאז עוד לא היו דבר כה נפוץ, השניים הפכו מושא להערצה, בחורות שעד לפני חצי שנה צרחו למראה אקסל רוז או סבסטיאן באך מצאו אובייקט חדש ומעניין יותר, והופעות הלהקה החלו להכיל מימד שעד אז לא היה בהופעות כאלו: צרחות של הערצה, לא צעקות של קהל בהופעת מטאל, אלא צרחות של הערצה ממש.

ואז הגיע Widow, אחד משירי המטאל הכי טובים בכל הזמנים בעיני, מהיר, נותן בראש, דאבל בס ושירה שמעריצי מטאליקה התגעגעו אליה בלילות קרים, המכירות של האלבום קפצו עוד שלב והלהקה החלה להופיע במקומות יותר ויותר גדולים, סיבוב הופעות של 3 להקות חמות עמד בפתח: Biohazard, Kreator ופרדייז לוסט, עולם המטאל קיבל את הטור הכי חם של השנה.

הטרפת המשיכה עם Weeping Words ו Poison וכל שיר ושיר באלבום היה עוד הפגזה של מטאל גותי ונהדר מבית היוצר של מקינטוש ואהרון אדי עם תצוגת שירה מופלאה של ניק הולמס, כן, מופלאה.

ב 16/12/1993 הגיעה פרדייז לוסט להופעה בלתי נשכחת במועדון הרוקסן, זה היה שנה וחצי לאחר הופעתה הראשונה בארץ שליוותה את האלבומים Gothic ו Shades Of God, בהגעה הראשונה של הלהקה לארץ היו 3 הופעות, 27/9/1992 בחיפה, 28/9/1992 בירושלים ו 28/9/1992 בתל אביב במועדון רוקסן, הפעם לא היה זמן כי סיבוב ההופעות של ICON היה היסטריה בכל אירופה, פוסטרים כיסו את כל תל אביב והלהקה הגיעה יום לפני המופע למפגש החתמות על תקליטים בחנות "דיסק סנטר" בדיזינגוף סנטר ואז זה קרה…

כ 600 מטאליסטים בשחור מילאו את דיזינגוף סנטר ובקריאות שלא היו מביישות אוהדי כדורגל צעקו "פ-רא-דייז" שוב ושוב, אלפי האנשים בקניון היו בהלם, משטרה הגיעה, הקהל שלחץ על חלון הזכוכית הענק של החנות שבר אותו מהלחץ וכל הויטרינה התרסקה, בעל החנות נפצע קל בידו ונזקק לתפרים, מפגש ההחתמות התנהל כשחברי הלהקה מפוחדים מצד אחד ולא מאמינים מצד שני, ההופעה בערב היתה הדבר הכי עוצמתי שהגיע למועדון רוקסן שהיה מפוצץ כמו שלא היה בחיים, סיכה לא יכלת להכניס שם, עבדכם הנאמן היה אחד משני התקליטנים באירוע (בגיל 17..) וראה את הטרפת מהעמדה מול הבמה.

חשבתם שזה נגמר? אז חשבתם ! הנה הסינגל והקליפ של True Belief שהגיע לקראת סיום האלבום והפך לשיר הכי מצליח מתוכו, קליפ ענק ושיר שהוא המנון מטאל נצחי, אלפים שרו בכל הופעה איתם All I want is the same…. A true belief, הגיטרות של מקינטוש ואדי נתנו בראש לאורך כל השיר, וניק, ניק האדיר, וגם הטקסט שאפשר לפרש בכל כך הרבה דרכים…

צפו ב True Belief

האלבום נגמר למעשה ב Christendom, שיר שנותן מקום להשפעות של Sisters Of Mercy ו Cocteau Twins על מקינטוש וסוגר את האלבום באווירה גותית מטאלית, שיר קלאסי לסיום תקליט, שיר אייקוני שמסיים אלבום אייקוני.

בדצמבר כל זה קורה שוב.

הכי חדשים

גאווה ישראלית: הצלילים שחזרו למרוקו

לפעמים המוזיקה מצליחה לחצות גבולות שהמציאות הפוליטית מתקשה לעבור. אמש, חמישי 29 באוקטובר, קיבלנו לכך תזכורת מרגשת...

הקליק האחרון: הפאנק לא מת, הוא רק הזדקן

הכול התחיל במרתף שחור בדיזנגוף יש סרטים שאתה צופה בהם, ויש סרטים שלוקחים אותך בחזרה אל החיים שלך....

דיק טרנטון: מי רצח את ההיגיון?

,מה קורה כשבלש חוקר שלוש תעלומות רצח, אבל בכל פעם ההיגיון בורח מזירת הפשע? ואם זה לא...

שעות לפני מנורה: מי העלים את איתי לוי מהאינסטגרם?

יש ימים שבהם הכול אמור לעבוד כמו שעון. האורות מוכנים, הנגנים נערכים, אלפי כרטיסים כבר נמכרו והקהל...

מאיכילוב ועד הפרלמנט הגרמני: המוזיקה חוצה גבולות

יש מי שמגיע לאולם קונצרטים כדי לשמוע מוזיקה, ויש מי שהמוזיקה צריכה להגיע אליו. ילד המאושפז בבית...

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

השאר תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

דוקאביב: הכבש, מריאן ואסתר נפגשים בגליל

יש סרטים שמספרים סיפור. אחרים מחזירים אותנו בזמן באמצעות שיר מוכר. פסטיבל דוקאביב גליל חוזר למעלות-תרשיחא בפעם...

רביד כחלני אוצר בענבל: ארבעה אמנים, ארבעה מופעי סולו

החזון של רביד כחלני ממשיך להתפתח בחודש אוגוסט האחרון דיווחתי כאן על המהלך החדש של רביד כחלני במרכז...

וולוו V-SOUNDS: תל אביב מתמלאת במוזיקה ביום שישי

תל אביב מתכוננת ליום שישי מוזיקלי במיוחד. אירוע VOLVO V-SOUNDS מבקש להפוך כמה ממוקדי הבילוי המוכרים בעיר...

בין הקלפי לרחבה: פסטיבל PACOFEST מציע בחירה אחרת

יש משהו מסקרן במפגש שבין גלריה לאמנות לבין רחבת ריקודים. מצד אחד, יצירות שמבקשות מהצופה להתבונן, לחשוב...

כשהקולנוע פוגש את הרוקנ'רול בנמל יפו

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, ויש כאלה שהמוזיקה שלהם ממשיכה להתנגן בראש שנים אחר כך. לפעמים...