הצחוק מתפשט על פניך עם חיוך רחב מהרגע הראשון כאשר האורות נדלקים על הבמה ובקרן הזווית באולם צוותא 2 יושב לו רועי בוסאני המתולתל והמזוקן אוחז בידיו גיטרה אקוסטית ופורט מלודיה השואבת את השראתה מהמלחין האיטלקי אניו מוריקונה, מי שכתב את המוזיקה לשלל מערבוני ספגטי בשנות השישים של המאה שעברה, ובקולו הנוכח מכניס את הצופים אל תוך העלילה, שנת 1936, שלטון המנדט הבריטי בעיצומו, אנחנו בקיבוץ שיממון אי שם בדרום הארץ הצחיחה, חברי הקיבוץ מחד וליסטים בדואי בשם בשאר הם קצוות העלילה.
על פי הפרסום הרשמי מדובר בסיפורה של רחל, קיבוצניקית צעירה החייה בתקופת היישוב היהודי השונאת את שגרת החיים בקיבוץ וחולמת לעזוב לתל אביב, יחד עם חברה וובה, הסוס המדבר אשר חלק מהנוכחים מתייחסים אליו כסתם חמור, עניין המעלה את השאלה ביני לבין עצמי כי אולי מדובר בפרד?… יום אחד, סוחר יהלומים בריטי שעצר למנוחת לילה בקרבת הקיבוץ נתקף ונשדד. חקירה של וויליאם, הקצין הבריטי, מובילה אותו אל נח מזכיר הקיבוץ (המגולם בידי משה פרסטר) ואביה של רחל. וויליאם גוזר על נח עונש מוות במידה ולא יוחזרו אליו היהלומים הגנובים.
רחל, וובה הסוס\חמור ועמוס חברה של רחל המאוהב בה בסתר ליבו, חושדים שהאשם הינו בשאר – הפושע הבדואי ויוצאים בעקבותיו. מכאן העלילה מתחילה להתפתח ולהסתעף אל שלל מצבים וסיטואציות הכוללים רומנטיקה, תאוות בצע, אלימות ושלל באטלים (קרבות) של דיקלומי ראפ של השחקנים אותם מלווה כאמור רועי בוסאני עם הגיטרה ותוף הקחון עליו הוא יושב, רועי אחראי לכתיבת המוזיקה למחזמר.
העלילה המסתעפת מגיעה לקיצה ולסוף שלא אחשוף כאשר הצופים במחזמר כבר סובלים מכאבי בטן מרוב צחוק.
לצידם של בוסאני ופסטר משחקים במחזמר השחקנים אלמוג שור, נועם כרמלי, ולד פסחוביץ', בן טטרו, איתי תור. ההצגה נכתבה בידי איתי תור ואלון לוי שגם ביים ולצידו עוזרת הבמאי מיקה גולן.
מילה לסיכום – רוצו!!
