כנסיית השכל בקיסריה – היכל התהילה של הרוק המזרחי

השנה היא שנת 1993, בה שמו את שדרות על המפה של המוזיקה הישראלית. בתחילה אלו היו חיים אוליאל ולהקת שפתיים שפרצו לאומנים של שדרות את הדרך והיו בין אלו שהצליחו להכניס את הז'אנר האוריינטלי אל חיק המיינסטרים. בכך הם היוו השראה לשתי להקות נוספות: טיפקס וכנסיית השכל. העבודה המשותפת המוקדמת של הבסיסט רן אלמליח עם קובי אוז מטיפקס, הביאה לכך ששתי הלהקות, ביחד וכל אחד לחוד, יכניסו את הקסם של שדרות אל תוך הרוק הישראלי.

התמהיל של כנסיית השכל מכיל רוק אלטרנטיבי, מוזיקה מזרחית מקפיצה ואלמנטים אפלים כמו של מוריסי וניק קייב, עם מסרים חותכים על הדברים הכואבים שיש בחיים של כל אחד ואחת מאיתנו. לא סתם, המילים שלהם, חודרים כל כך עמוק אל תוך הנפש, שנותן את התחושה למאזינים שכאילו השירים נכתבו עליהם באופן אישי.

הסגנון הייחודי של חברי כנסיית השכל נכנס לפנתיאון של הרוק הישראלי ומשנות ה-90 ועד היום הם הספיקו במהלך הדרך לקטוף את תואר להקת השנה, לכבוש את המצעדים וליצור את המופע "אוטוביוגרפיה" עם הרכב-על של 40 נגנים לקונצרט חגיגי עם כל השירים הגדולים שלהם.

לרגל 30 שנות פעילות ללהקה, הערב חברי כנסיית השכל העלו מופע זה בפעם הרביעית שבהשראת אלבומם ה-6, שירי הענק שלהם בוצעו עם אורקסטרה שלמה ובעיבודים מיוחדים, כך שרק אלו שעלו לרגל לקיסריה, ידעו איך זה מרגיש בלייב ובמשך שעתיים וחצי הם לקחו אותנו למסע המוזיקלי מרתק בו שטנו לנו בזמן.

בד"כ במופעים של היום, מתחילים אם איזשהו וידאו ארט מפוצץ, שיר מקפיץ וכמה דקות אח"כ עם "ערב טוב קיסריה" המסורתי. אבל פה כנסיית השכל, החזירה עטרה ליושנה. תחילה עלה הרכב של 40 אנשים שכלל את הנגנים/ות והזמרים/ות ואח"כ עלו חברי הלהקה ובעדינות ניתנה יריית הפתיחה, אלא שזה לא היה מפוצץ, זה לא התחיל ב-100 קמ"ש, אלא בנגינת קסילופון עדינה של עמי רייס, ללחן של השיר "מיטות חולות", שלאחריו הצטרפו הנגנים והזמרים של האורקסטרה אל חברי כנסיית השכל.

ומיד אח"כ הבסיסט רן אלמליח הקריא את המילים:

"לא רחוק מכאן 

יכול להיות בכל מקום בארץ

שם נולדתי תחת שמי תמוז מותכים"

ואז הסולן והגיטריסט יורם חזן התחיל לבצע את "אוטוביוגרפיה" כשכלי המיתר של התזמורת, נתנו את הוייב לבלדה העוצמתית בצורה כזו, שאי אפשר היה להיות אדיש לזה וכנ"ל גם לשיר הבא.

בפתיח של כלי נשיפה עתיק במסורת של הכלייזמרים, יורם חזן הוסיף בשירה "לא רוצים לישון, רוצים להשתגע!" ואז האורקסטרה וזמרות הרקע הצטרפו לחזן וללהקה בשיר שכתב יהודה עמיחי בעיבוד סוחף ומפתיע וכך זה היה גם לגבי הלהיט "אני מאמין" מהאלבום הראשון "דברים בלחש". אלו היו טעימות של אילו הפתעות יהיו בהמשך, כי הלילה עוד צעיר.

העיבודים של התזמורת נתנו לשירים של כנסיית השכל עוצמה כזו, כך שכל בלדה חדרה עמוק ללב וכל שיר משמח רומם את הרוח אל השמיים הפתוחים של קיסריה.

משם יורם חזן הכריז בהתרגשות על "ערב טוב" המסורתי בקיסריה, על איך נולד הרעיון למופע בהשראת האלבום "אוטוביוגרפיה" שיצא בשנת -2007, ובשבחים על עמי רייס, שכמו סופר סת"ם הוא כתב אות אות במה שהנגנים פה מנגנים.

ובאמת זה לא סתם, כשאח"כ חברי כנסיית השכל המשיכו "לקטוף את הירח" בקיסריה בעיבוד קלאסי אנדלוסי. ובשירה ללא מילים של זמרות הליווי, כנסיית השכל והאורקסטרה הצטרפו אליהם ל"תרימי את הראש" בעיבוד כמעט אנפלאגד בו האנרגיות והכאסח בשיר הזה, הפכו ליצירה קלאסית מרגשת.

ואם כבר קלאסיקות, יורם חזן אומר "הלילות שייכים לאוהבים אבל לא רק" והם מבצעים את אותו השיר מאלבומם ה-5 "ידיים למעלה", כשהנגן יורם לכיש גונב בסופו את ההצגה עם סולו וירטואוזי של קלרינט. זה לא הדבר היחיד שגנב את ההצגה כאן ויהיו עוד בהמשך הכתבה, ממש כמו עכשיו. באחת הבלדות היפות ביותר של כנסיית השכל, "פרפרים" מאלבום הבכורה "דברים בלחש", רן אלמליח ביצע את השיר עם גיטרה אקוסטית, כשאליו הצטרפה הצ'לנית מאיה בלזיצמן, שהוכיחה בשנים האחרונות שהיא גם זמרת נהדרת.

אבל לא רק הביצוע של שניהם היה שובה לב, אלא שבהמשך יורם חזן הראה יכולות וירטואוזיות נוספות כמוזיקאי, כשהוא הצטרף אליהם בנגינת סקסופון.

המסע המוזיקלי הקלאסי נובר עמוק לתוך אלבום הבכורה עם שיר הנושא "דברים בלחש" ואח"כ עם ביצוע מרהיב לרעפים, בו לקולות הרקע מוסיף יורם חזן סולו של סקסופון, שמראים עד כמה כנסיית השכל יכולים לקחת כל שיר מעבר לקצה.

וכשאני אומר מעבר לקצה, אני מתכוון גם לעיבודים שנעשו מעבר לרמת המוזיקה הקלאסית או המזרחית, כי בשיר הבא "שקט", האורקסטרה ניגנו את הפתיח כאילו זה נלקח מסרט של סיפור אגדה, כשלאווירה הזו, התווספו כלי הנשיפה של יורם לכיש והחלילית של טלי רובינשטיין, שנחשבת לוירטואוזית על כלי נגינה זה עם שם בינלאומי מהדהד, שאפילו היא הצליחה להגיע עד לאוזניו של נשיא ארה"ב לשעבר, ברק אובמה.

יורם חזן הקדיש לזכרו של מאיר ויזלטיר ז"ל, את השיר "קח שירים" אותו האחרון כתב ואף נתן את ההשראה לאלבומם השני של כנסיית השכל, הקרוי על אותו השם. תוך כדי, הנגנים של כלי הנשיפה וכלי ההקשה השונים, ירדו מהבמה וברוח מצעד קברטי, הם נעו סביב המתחם התחתון, כשאת הסוף שלו חתמו נגני המיתר בנגינה מרהיבה ומשמיטה לסת של יצירה אפית בעיבוד קלאסי ומזרחי. בהתאם לכך, הקהל נתן מחיאות כפיים סוערות.

ומשם חזרנו אל אלבום הבכורה "דברים בלחש", עם ביצוע קלאסי-מודרני ל"איתך אל הים" כשעמי רייס מנצח על נגני המיתר, דוד ראסד נותן ברוק עם הגיטרה החשמלית, ויורם חזן מצטרף בקטע נוסף של הסקסופון.

כשהחברים הגיעו אל "מה נשאר", אף אחד בכיסא לא נשאר לרצף שירים מאלבום הפריצה האגדי שלהם "כנסיית השכל" (האלבום הצהוב) שיצא בשנת 1999. בוייב של כנסיית השכל "הקלאסי" עם הרוק המחוספס, הם ביצעו את "אני בא אליה", והלהיט הבא היה עם העיבוד הכי מפתיע (הבטחתי לכם מקודם שיהיו עוד הפתעות).

הפתעה ראשונה הייתה קודם, כשמישהו מהקהל צעק "יורם תעשה לי ילד" ויורם חזן השיב ישר: "איתך זה בעיה". ההפתעה הנוספת הגיעה מהנגנים של האורקסטרה, כשביצעו מנגינה ברוח של אגדה קלטית של פיה טובה, וזה היה הסיפתח ללהיט העל(מותי), "למיה יש אקדח", באחד העיבודים הכי מיוחדים שהיו פה הערב וחזינו עד כמה היכולת המוזיקלית של חברי כנסיית השכל מגוונת  והם עושים עיבודים שאף אחד לא חושב עליהם וזה ב ד י ו ק מה שקרה בהמשך.

יורם חזן ציין שהשיר הבא נכתב לפני 30 שנה והוא "השיר מהגן". ואז…יוני דרור נכנס עם כלי נשיפה עתיק כמו זה של השבטים האינדיאניים, ואחרי שהוא נתן את הפתיח, נכנסו דוד ראסד ויורם חזן עם הגיטרות החשמליות לבצע ברוח הרוק של כנסיית השכל את הלהיט העל(מותי) כשתוך כדי, יורם לכיש ממשיך להפתיע והפעם עם שופר.

התופים העוצמתיים של דניאל זייבלט הורגשו עד הטרסה הכי עליונה באמפי, לצלילי כלי מיתר, נלקחנו במשך 9 דקות למסע מוזיקלי סוחף למחוזות של המוזיקה המערבית והמזרחית באלבום הבכורה "דברים בלחש", המקום בו נבנתה כנסיית השכל.

הקסם המזרחי של שדרות הגיע בשיר "קאנא ווחדה" שנותן טעם של בית, עם ההשראות המוזיקליות של המקום. בהתאם לכך, ניגנו את "תנו לי לשתות", אליו הקהל לא נשאר במקום והצטרף לקצב "בכפיים" במקצב כמו של שיר טברנה מסורתי, במיוחד בסולו הדרבוקה, שנתנו שם.

ונראה שפה זה נגמר? זה רק ממשיך. לוקחים פאוזה מהחאפלה והטברנות ועוברים לקצב רגוע יותר, כשיוני דרור לקח את הקלרינט וניגן את הפתיח לבלדה המדהימה "ידיים למעלה", כשהכינורות וקולות הרקע מוסיפים את המימד המרגש העוצמתי של השיר.

ואם מדברים על רגש, אז פה זה כבר השיא. עמי רייס, מנגן על הפסנתר משהו קטע, שמזכיר טיפה את "אל חוב" של פיירוז, ואז מצטרף אליו יורם חזן לבצע את אחד השירים המרגשים שנכתבו במוזיקה הישראלית, "שום דבר לא יפגע בי", אותו הלחין יורם חזן למילים שכתב סגן ארז שטרק ז"ל בעת השירות שלו בלבנון, שנהרג באסון המסוקים בפברואר 1997. הביצוע האינטימי והעוצמתי של רייס וחזן היה מרגש, אולי אפילו יותר מהגרסה המקורית כשהקהל כולו הצטרף למילים:

"שום דבר לא יפגע בי, שום דבר

לא אישה לא כדור מחבלים, שום דבר".

גם ב-Let Love In, הביצוע היה אינטימי וסוחף, כשהפעם הצטרפו שאר חברי הלהקה והנגנים עם סולו וירטואוזי משמיט לסת של מאיה בלזיצמן בצ'לו בסוף השיר.

אחרי שהם לקחו פסק זמן והאורקסטרה נינגו את "האביב הנצחי" של ויואלדי, עלו חברי כנסיית השכל עם אנרגיות, לבצע את "איך זה מרגיש" ברוח הלהקה והקהל כולו שט לו בזמן ומצטרף לכל אות ותו במילות הפזמון וזה רק הלך והתחזק כשביצעו את "היינו עושים אהבה" כשרק מי שהיה בקיסריה, יכל להרגיש את העוצמה של השיר ביחד עם כלי המיתר של הנגנים באורקסטרה.

אח"כ, יורם חזן ביצע את הבית הראשון של "תגידי שטוב" רק עם הגיטרה ושאל "שומעים שם למעלה?", ברגע שקיבל את הכן, הוא והחברים המשיכו לפזמון, אח"כ דניאל זייבלט נתן סולו תופים שלא מבייש אף מופע רוק מסורתי, אליו הצטרפו גם בדרבוקה ואח"כ האורקסטרה עם מוזיקה מזרחית עוצמתית, לתת את הסיפתח, לקראת המנגינה הראשית לאותו להיט נצחי, שהעיף את הקהל מעל האמפי של קיסריה.

ולבסוף, עמי רייס הלך לנצח על התזמורת, כשיורם חזן מבצע את מילות "מיטות חולות" כשהעיבוד הקלאסי, נתן לשיר הזה חיים חדשים, כששומעים איך ברגע משתלבים הקלרינט, כלי המיתר ואח"כ קולות הזמרים והזמרות בסיום הכי מרגש שיכול להיות, באחד המופעים הכי מושקעים שהיו פה בתקופה האחרונה.

המוזיקה של חברי כנסיית השכל, מהווה את החיבור הישראלי הבלתי נפרד בין מזרח ומערב והרוק שלושים של הלהקה, עם הסולד אאוט בקיסריה, מראה עד כמה הלהקה עשתה היסטוריה בלעלות את שדרות על המפה של המוזיקה הישראלית ולהיכנס עמוק ללב המיינסטרים בצורה הכי עוצמתית ומרגשת שיש. אתמול היה ציון דרך נוסף בקריירה של כנסיית השכל, כשחבריה נכנסו להיכל התהילה של הרוק המזרחי.

כמה רגעים של צלילים