זו כבר ההופעה השנייה של רובי וויליאמס בישראל, בפעם הקודמת זה היה לפני שמונה שנים בקיץ 2015, אנחנו חשבנו שזו הייתה הופעה מדהימה, רובי קצת פחות, כי שחזר הביתה הספיק לצייץ שלא היינו קהל מספיק טוב, אבל הנה הוא מגיע אלינו בפעם השנייה, יותר אפור שיער אבל עם המון שמחה מדבקת ועם הופעה שבניגוד לפעם הקודמת היו בה יותר להיטים מקאברים וגם ישבן אחד חשוף שהופיע על המסך הענק במשך דקות ארוכות.
למען הסר ספק, איני נמנה ממעריצי רובי וויליאמס, כל זאנר הבריט-לייט-פופ ולהקות הבנים של הניינטז לא היו אף פעם ברשימת ההשמעה שלי על אף שהייתי בול בדור המתאים, אבל בכל זאת, כשאשתי דרשה גולדן לא יכלתי לסרב לה וקניתי שני כרטיסים, אם יש משהו אחד ברור זה שאני לא מתכוון להשאיר אותה עם רובי וויליאמס לבד.
לרובי וויליאמס יש כמות כריזמה ברמה של גיבור על, זה חלק עיקרי בקריירה המוזיקלית ארוכת השנים שלו, שילוב של ילד טוב בריטניה עם אחד שניסה את כל מה שאסור, פנים תמימות שנסגרות בחיוך זימתי, כוכב פופ שתמיד מצליח להסתבך אבל יודע להתנצל על באמת כשצריך אבל מעל הכל הבחור אוטוטו בן 50 ונראה פשוט מצוין, יהיה קשה עד מאוד למצוא מישהי בקהל שלא חלמה על לעלות לבמה לריקוד צמוד עם רובי.
לפני כמה עשורים זה גם היה באמת אפשרי ולא תמיד זה נגמר רק בריקוד סלואו או כמו שציין את זה רובי בהופעה אמש "אני פה בשביל לאהוב את כולכם, פעם גם הייתי אוהב אתכם אינדיבידואלי", היום שהוא כבר נשוי עם ארבע ילדים הוא יסתפק בלהעלות זכרונות ועל הדרך הוא לא שוכח לספר בהערכה על אשתו וכמה שיציבות המשפחה עזרה לו בהתמודדות עם כל הטעויות שהוא עשה עד הגיעו לרגע זה.
לספר זה קטע כזה עם רובי וויליאמס ומי שמגיע להופעה שלו כדאי שיצפה שיהיו שם הרבה מונולוגים, אבל לנו באמת לא אכפת כי הוא עושה את זה בכל כך הרבה חן והומור כייפי שאנחנו מתבלבלים בקלות וחושבים שכל הטקסטים האלו מאולתרים במיוחד להופעה שלנו (או לפחות רוצים להאמין). אז נכון שלרובי יש קשר חזק לישראל, הרי אשתו יהודייה ("וזה הופך את הילדים שלי אוטומטית ליהודים"), יש לו קעקוע בעברית (שמחה) בלי שגיאת תרגום והוא אפילו למד להגיד "יאללה בלאגן", אבל עדיין הכל פה מתוכנן מראש, הבחור בא לשמח אותנו כמו שלפני כמה ימים הוא עשה את זה בפורטוגל, הוא למד עם השנים איך לעשות את זה הכי טוב, ספונטניות? לא בבית ספרנו, אחרת מישהו פה יסתבך וקשה…
וכך זה גם היה עם שמעון, (או סיימון בבריטית) שרובי משך אותו לדיאלוג כמעט חד צדדי ופתאום שמעון מופיע לנו על כל המסכים הענקיים ומשם לחיבור האוטומטי בין המגה סטאר הבריטי לכל באי הפארק, "היי! הרי גם אני יכולתי להיות שמעון", ובשביל להגדיל את הרגשת הסחבקיות האינטימית מבקש רובי לצלם אותו בטלפון מוסר ד"ש עם שיר לבנו של שמעון. טוב נו, היה מרגש גם לאנשים ציניים כמוני שיודעים שהמחווה הזו לא נולדה ברגע.
והמחוות האישיות האלו ממשיכות גם לאורך כל ההופעה, בצעד ספונטני ומתוכנן מראש יורד רובי מהבמה אל השורה הראשונה כשהוא מצביע על בחורה רנדומלית בקהל "What’s your name?" והיא עונה שקוראים לה שירי רק בשביל לקבל תשובה חוסמת חזרה “Does it matter?” עונה לה רובי בהומור בריטי שעוקץ את הסיטואציה ואז בטקסיות ידועה מראש שר לה את הבית הראשון מתוך “She’s the one” ואז יש את הנשיקה ההדדית על הלחי והופ חזרה לבמה.
שמו של סיבוב ההופעות הנוכחי הוא XXV או פשוט 25, כמספר שנות קריירת הסולו של וויליאמס וכיאה לכך אנחנו גם זוכים לסיבוב בסמטת הזיכרונות, רובי מרבה לספר על התקופה בה היה חלק מלהקת Take that, מאחוריו גם מוקרן הקליפ הראשון שלהם מלווה בפרשנות צינית ומודעת לעצמה שכל כך אופיינית לרובי ורגע, מה זה תחת? הקליפ נעצר בדיוק ברגע הזה שרואים את הישבן של רובי כשהוא מרוח בג'לי, למה בכלל להקה מתקתקה כמו Take that צילמה קליפ עם קטעי עירום? דקות ארוכות עברו עד שהישבן הוחלף בוידאו-ארט אחר, ככה זה רובי מודל 2023, אם אתה לא יכול לייצר פרובוקציות באופן ישיר כדי שלפחות תעשה אותם בעקיפין, הילד לא באמת התבגר.
לאלו שהגיעו עד לכאן עכשיו זה הזמן לטקס חלוקת הפרסים, רובי באקט שלא היה מבייש צוות בידור קלאב הוטל אילת מתקרב לקדמת הבמה עם דלי מלא חולצות, "רוצים חולצה? תצטרכו לעבוד על זה! אני אזרוק חולצות למי שבשיר הבא ירקדו בדרך שתמשוך את תשומת ליבי". אנשים לצידי כבר מתחילים לתרגל צעדי ריקוד מפוארים, אבל בסוף זה הרי ברור לכולם שהזוכים בחולצת הרובי יהיו כמו תמיד אלו מהגולדן שנדחפו לשורות הראשונות, טוב, אולי מגיע להם, הרי הם היו שם כבר בחמש אחר הצהריים בחמסין הזה לתפוס מקום.
כמעט ושכחתי, בלעדי לישראל יש לנו בהופעה הזאת גם את נגה ארז שברחבי העולם כבר סימנו אותה כאחת הכישרונות המיוחדים של התקופה האחרונה, רובי הספיק גם הוא לצייץ עליה לפני מספר חודשים ועם הגעתו לארץ ביקש ממנה שיופיעו במשותף. מבלי לחרוג מהסט ליסט המתוכנן של וויליאמס עלתה נגה לבמה לדואט משותף עם רובי לשיר "Kids" כשהיא מחליפה את קיילי מינוג מגירסת המקור, בשביל כולנו זה היה הרגע המרגש של הערב, נגה ארז היא משלנו על אמת והיא עושה את זה בצורה ההכי מקצועית וההכי טבעית שרצינו לצפות (למרות שאני בטוח שפנימה קצב דפיקות הלב שלה הוכפל), אוף, רק חבל שלא זכינו לעוד דואט שכזה רק עם אחד מהשירים המופלאים של נגה ארז עצמה.
לאחר פלוס מינוס שעה חותמים רובי ולהקתו מרובת הנגנים את החלק הראשון של המופע עם השיר "Rock DJ" שאולי הוא לא אחד מהמפורסמים ביותר של וויליאמס אבל הביצוע שלו בהופעה היה לא פחות ממרהיב – עיבוד מוזיקלי מרשים ומלא כח מלווה בוידאו ארט נהדר. ובכלל, הוידאו ארט לאורך כל המופע היה מדהים! הרבה מחשבה אומנותית הושקעה בכל רגע של המופע. יש לנו פה בארץ עוד הרבה מה ללמוד בתחום הזה.
תם החלק הראשון של המופע וכעת זה הזמן לשלושה הדרנים, "No regrets", "She’s the one" וכמובן "Angels" המצופה, אבל לפניו אנחנו מגיעים לקטע הדרמטי של הערב, סיפור מרגש וכנראה גם ארוך, כי אחרת למה משכת כיסא לקדמת הבמה? רובי המבוגר של היום מסתכל לאחור ובטון של חרטה מספר כי הוא עשה הרבה שטויות לאורך שנות הקריירה שלו והגיע ללא מעט תחתיות, אבל יש גם נקודות אור, כי היום הוא שונה, הוא הצליח לשרוד את עצמו בעזרת אשתו וילדיו שתמכו בו וגם בגלל המעריצים, כלומר אנחנו, אלו שתמיד ליוו אותו והמשיכו לאהוב אותו גם בזמן שהתקשורת בחרה לצלוב ולהשמיץ אותו.
זהו, אנחנו עם “Angles” שחותם את המופע, ונכון שיש לרובי המון להיטים ואלו שהיו שם בקהל הכירו ואהבו את רובם, אבל “Angels” היה ותמיד יישאר המגה להיט של וויליאמס שעבר דרך ארוכה ב-25 שנות קריירת הסולו שלו, מה שהוא יצר ב-1997 באלבום הראשון שלו נרשם לבסוף כפסגת הקריירה המוזיקלית של רובי וויליאמס, הקהל כמובן מתרגש עד מאוד, זה הרגע שחיכו לו כל הערב ואלפים מרימים את הידיים גבוה באוויר מחזיקים את הטלפון במצב וידאו בשביל לתפוס קצת מרגעי הקסם של שירה המונית בפזמון "And through it all she offers me protection, A lot of love and affection, Whether I'm right or wrong,… she won't forsake me, I'm loving angels instead"
