מארק אליהו באמפי שוני – פנומנ-ל אינסטרומנטל
המופע של מארק אליהו בזאפה אמפי שוני, אורח חשוב מאוד – שי צברי, היינו שם
"מוזיקה מחברת בין עולמות", זוהי בעצם השליחות האמיתית העמוקה של כל מוזיקאי או מוזיקאית באשר הם. לגעת ברגש, להעביר מסרים עמוקים ולעשות שמח. מה שכן, מעטים הם שיכולים לקחת אתכם לתקופה של ימי קדם ולתת את התחושה המוזיקלית של ימי תקופת המקרא.
אחד מהם ובאופן בולט הוא מארק אליהו, המוזיקאי שעשה היסטוריה, כשזכה להצלחה בינלאומית בזכות הסגנון הייחודי שלו המשלב מוזיקה יהודית, טורקית ופרסית עם נגיעות מודרניות. לא סתם הוא זכה בפרסים (כולל הלחנת פס הקול לסרט "בלדה לאביב הבוכה" ולסדרה "טהרן") והפך למוזיקאי הישראלי ה-6 המושמע ביותר בפלטפורמת Spotify עם מיליוני מאזינים בכל חודש.
המסע המוזיקלי שלו התחיל בבית מאביו, פרץ אליהו, מוזיקולוג ונגן טאר וירטואוז בעל שם עולמי. כבר מגיל צעיר, מארק התעניין בכלי מיתר עתיקים ובשורשים האמיתיים של המוזיקה המסורתית כשלמד את המוזיקה הטורקית, בזמן שנערים בגילו רצו מערכת תופים או גיטרה חשמלית ולהעיר את השכנים בין 2 ל-4 עם מטאליקה או גאנז. מארק אליהו גדל ולמד אצל טובי המנטורים ואף עבר לגור באזרבייג'ן כדי ללמוד את המוזיקה הפרסית לעומקה ולהתמקצע על כלי הקמנצ'ה, שהפך לסימן ההיכר שלו.
כיאה למוזיקה הטורקית שעל שורשיה גדל מארק אליהו, מבצר שוני שהוקם בתקופת העות'מנים, היה לוקיישן מושלם לפתוח את הטור החדש שלו, רגע לפני שהוא יוצא לסדרת הופעות בחו"ל. כבר מאיך שנכנסתי לאמפי, לראות את הסט על הבמה עם קמנצ'ה, בגלמה, טאר, סט מטורף של כלי הקשה ושאר כלי נגינה (בס, קלידים), עם העתיקות של האמפי והשירים שברקע עד לתחילת המופע, הרגשתי שיש סוג של אווירת קודש מתקופת המקרא.
כבר מהרגע שירד החושך, האור האדום בהק, פרץ אליהו ניגן בטאר ומארק עלה לבמה עם הקמנצ'ה, יצאנו למסע מוזיקלי אוריינטלי מסורתי לתקופת התנ"ך. בקטע המוזיקלי הראשון, שהיה ה-Intro, חוויתי את אותו הוייב שהיה במופע של Yanni בארץ הקודש לפני כעשור, כשניצח על התזמורת שחלק מהנגנים שילבו מוזיקה ים תיכונית. לא היה צורך לירי בבתים כתובים. המוזיקה עצמה סיפרה את הסיפור של המקורות וסחפה את הקהל למסע אחורה בזמן, עם טאץ' מודרני של המוזיקה האלקטרונית ברקע.
מארק בירך את הקהל שהגיע לאמפי שוני והציג בפניהם את הקטע מוזיקלי חדש שנקרא "Folk", שמהווה גשר בין המוזיקה העממית של פעם לזו של היום. הקטע האינסטרומנטלי הבא היה "Endless", הפותח את אלבומו ה-4 של מארק אליהו הנקרא "About Love", שיצא בשנה שעברה. הטראק "Endless" מתאר את איך שמארק חש לגבי מוזיקה, כשהוא רוצה לתת משהו שירים למעלה את האנשים ויקח אותם אותם אחורה בזמן לחגיגה שבטית, שמוציאה החוצה רגש שורשי עמוק ומביאה אושר טהור וזה משהו שיאפיין את שאר הקטעים האינסטרומנטליים שמארק ניגן בהמשך המופע.
בדיוק כמו בטראק "Coming Back", שהיכה בי גלים של נוסטלגיה עתיקה והרגשתי כאילו אני נמצא במקורות כשברקע פסקול תנכי, כשבנוסף לקמנצ'ה, הטאר ושאר הכלים, התלוו גם קולות רקע, בוייב מוזיקלי מהשבטים של תקופת המקרא.
מארק תפס רגע קטן של פסק זמן והודה בהתרגשות להשראה המוזיקלית הכי גדולה שלו, מורו ורבו, מאסטר הטאר והמלחין פרץ אליהו, שחולק איתו את הבמה. לקטע הבא "Caravan", פתח פרץ עם סולו יפהפה ומרגש על הטאר, ואח"כ הוא לקח את מארק, שאר חברי הלהקה ובעיקר אותנו למסע אל המחוזות המסורתיים של המזרח התיכון ואסיה המרכזית. לא היה צריך שום מילים כדי לקבל את המסר. רק להיות נוכח באותו רגע ולתת למוזיקה לסחוף.
ואת המסע ממשיך מארק להוביל אותנו עם הטראק "Journey", שלא רוצים שייגמר כ"כ מהר. כל שבריר שנייה מהנגינה שלו מהקמנצ'ה כשברקע הקלידים של חיים וייס, היה כ"כ קסום ונגע ברגש והראש סקרן ורוצה לשמוע עוד ועוד. מארק שיתף שהקטע הבא שינגן, היה היצירה הראשונה שהלחין כשהיה בן 17 כשעזב לבאקו באזרבייג'ן, ללמוד שם מוזיקה. הוא חש את הגעגועים לארץ. לשפה העברית, לבית, למשפחה והחברים, אך הוא קיבל השראה דרך המוזיקה, שנותנת תחושה של בית ויש לו שבט גדול בכל מקום שיהיה. עם ההשראה הזו הוא כתב את "Tribe", שהוא חגיגה מוזיקלית גדולה ברוח של פעם, כמו בתקופת השבטים.
ממשיכים בפסטיבל החגיגי עם "Sunshine", כשמארק תפס את כלי הבגלמה, וביחד עם חבריו ללהקה, גרמו לאנשים לקום מהכיסאות וכמה אנשים כבר החלו לרדת לכיוון הבמה ולרקוד לצלילים.
אח"כ חיים וייס נתן פתח את הקטע "Do You Remember" עם קטע נגינה מדהים, שמזכיר את השירים הישראלים של פעם, כמו של רמי קליינשטיין ושלמה ארצי. לזה השתלב מארק אליהו עם הבגלמה והטראק האינסטרומנטלי הזה, ביחד עם הטאר וכלי ההקשה אלו רגעים מוזיקליים נדירים שאולי בקונצרט של Yanni יצא לכם לחוות אותו. כמו שם הקטע, כך המוזיקה שבו גורמת להתחבר רגשית אל המוזיקה היהודית ולשורשים היסודיים.
ואם כבר מדברים על יסודות, אז היסוד שבלעדיו אין לנו קיום הוא יסוד המים. דיברתי הרבה מקודם על השילוב של כלי ההקשה במופע אז פה היה תורו של המאסטר רוני עברין שעשה פה את אחד הקטעים המרהיבים במופע, כשניגן על תוף מים המורכב מקערת מים גדולה ובתוכה קלבש עשוי דלעת ענקית (נראה כמו חצי קוקוס ענקי). סולו התיפוף שנתן פה, זה משהו שלא ראיתי באף מופע מוזיקלי. ראיתי הרבה מתופפים טובים בחיי אבל רוני עברין, הוא אחד המיוחדים שראיתי אי פעם בלייב.
משם ממשיכים במסע המוזיקלי התנכי עם המרגש עם "Hope", עם מוזיקה שמחממת את הלב וכמו שם הקטע, נותנת תקווה. ואם כבר רגש, אין מישהו יותר מתאים שיעלה לשיר מאשר שי צברי, שהפך בשנים האחרונות למביא הבשורה המוזיקה המזרחית של פעם מימי אהובה עוזרי ז"ל, שהייתה ההשראה הענקית עבורו. בפרויקט "עבודה עברית", עשה צברי קאבר מרהיב ל"מעליי דממה" של עוזרי והפעם הוא שיתף פעולה עם מארק אליהו כאן בשוני. הקול הענק שלו, ביחד עם הנגינה הוירטואזית של אליהו, היה הקטע המרגש ביותר במופע וגם הקהל לא יכל להישאר אדיש והצטרף לפזמון. לצברי יש קול ענק אבל הזעקה האוקטבית שיצאה מהמעמקים, היתה לשיעור ב"ככה מסיימים שיר". לא סתם אליהו הוסיף "הבן אדם הזה מרגש אותי כל פעם מחדש ויצא לו אלבום חדש. אני מה זה מחכה לשמוע אותו".
ואחרי שהתרגשנו, אנשים רק רוצים לרקוד, אז במסע השבטי בחולות הזמן, לקח אותנו אליהו אל "Sands", שהקפיץ את הקהל מהכיסאות ולהתחיל להגיע לחגוג ליד הבמה. משם הוא לוקח אותנו עם המוזיקה הפרסית אל מחוזות "Tehran", שהוא הקטע האינסטרומנטלי הפותח את הסדרה בכיכובה של ניב סולטן.
וממשיכים עם המקצב הפרסי בקטע שחיבר פרץ אליהו בשם "Segah" (סאגה), שהרקיד את הקהל ליד הבמה וביחד עם הנגינה של מארק, הרגשנו שאנחנו בסאגה אטמוספירית בעולם אחר ומתחברים לשמחות שלנו. הקמנצ'ה של מארק, הטאר של פרץ, הפרקשן של עיברין, הקלידים של וייס והבס של יענקל'ה סגל, פשוט עושים את הקסם האוריינטלי.
וזו הייתה ההזדמנות של מארק להודות לכל אחד מחברי הלהקה שמלווים אותו שנים, רגע לפני שהם מנגנים את "Fidayde" (יום המשכורת), כשהמוזיקה מזכירה שכמו פעם בשכונה, כשמקבלים את המשכורת, הולכים קצת לחגוג עם החברים ולהנות מהרגעים הקטנים. כך זה היה כשמארק לקח את הבגלמה וגרם לאלו שעדיין יושבים לקום מהכיסא ולבוא לקראת הבמה.
להדרן בו יורדים מהבמה וחוזרים תוך פחות מדקה, ניגנו החברים בלדה חדשה ומרגשת שהיא חלק מקטע חדש שמארק חיבר ולסיום החגיגי, רוני עברין חזר לפרקשן ומארק אליהו ביחד עם חבריו, הקפיצו את הקהל עם "Mahur", שיר שחיבר פרץ אליהו, המבטא ברגע אחד, חגיגה של חופש, שמחה וחברות וברגע מוזיקלי אחד מחבר בין הדורות בין המוזיקה של המקורות לזו של ימינו וכך הסתיים מסע מוזיקלי מרתק המשלב את הווייב התנכי, הים תיכוני עם אלמנטים של מוזיקה קלאסית ואלקטרונית מהמחוזות של המזרח התיכון, אפריקה ואסיה.
מארק אליהו ולהקתו הם ההוכחה לכך, שמוזיקה לא צריכה מילים בשביל לסחוף אתכם למסע שיפרוט על מיתרי הרגש ויקח אתכם למחוזות של עולמות אחרים. זהו היה אחד המופעים המיוחדים שראיתי לאחרונה ואם אני יכול לסכם את מארק אליהו בשתי מילים זה יהיה "פנומן-ל אינסטרומנטל"!
