קפסולה 11 – כשאומנות וקולינריה נפגשים לערב אחד

הכל התחיל לפני כחמש שנים כשהמוזיקאים יאיר יונה (Water Knives) ונעם הלפר (Age is a box) חיפשו מקום להופעות משותפות ופגשו את אסא ביגר הבעלים של סטודיו 207 מרחוב התחייה 14. כבר במפגש הראשון הם הבינו שיש להם משהו בידיים שיכול לפרוץ את גבולות החלל ואכן עוד באותה שנה הם יצאו מגבולות הסטודיו אל המבנה כולו וכך בערב אחד באוקטובר 2018 התקיים אירוע הקפסולה הראשון.

בואו נהייה קצת יותר מפורטים, הקונספט מאחורי הקפסולה הוא להעביר חוויה חושית של אומנות על סוגיה לצד אוכל ושתייה בכרטיס "הכל כלול" אחד, משאירים את הארנק בבית ובאים להנות. בחמש השנים האחרונות נערכו 11 אירועים מסוג זה כאשר לכל אחד מהם הודבק נושא מאגד כמו "מניעים", "פחם", "מרי", "שמאניזם עירוני", "ורטיגו" ודומיהם, המכנה המשותף שכולם מתרחשים בחלל המבנה הריבועי של התחייה 14 וכל אירוע כזה מאגד הופעות קצרות של מחול, תיאטרון, הרבה מוזיקה, מנות אוכל בהתאם לקונספט וכמובן איך אפשר בלי אלכוהול וקוקטיילים מיוחדים.

ואחרי כל ההקדמה הזאת הגיע הזמן לדבר על הקפסולה האחרונה ה-11 במספר, הפעם כדי לעמוד על הביקוש הרב אירועי הקפסולה התפרסו על פני שני ימים זהים בתכנם כאשר אני והאישה הוזמנו אל היום הראשון בשישי בערב, דרומה של תל אביב, ממש בצמידות לבלומפילד, ההופעות מתחילות בתשע, שמונה כבר פתיחת דלתות והתור בכניסה משתרך לאורכו של הרחוב החשוך, בכניסה קיבלנו כל אחד כוס קרמית ממותגת כדי שנוכל בכל עת להשיג לנו ריפיל מבלי למלא את המקום בכוסות חד פעמיות, כן זה גם הקונספט של האירוע, להשתמש כמה שפחות בכלים חד פעמיים לא מתכלים, אז בנוסף לכוסות השתיה הוגשו לנו גם המנות בכלים ידידותיים לסביבה ובחלק מהמקרים אף אכילים, שום פלסטיק לא נראה באופק.

מבנה התחייה 14 מזכיר קצת את זהו של התדר FM מדרך יפו, מבנה מרובע בעל שתי קומות פתוחות בצורה ריבועית כאשר במרכזו חלל גדול שבימים רגילים משמש כמגרש חנייה לבאי המקום ובשביל הקפסולה רוקן ממכונותיו ושימש כחלל ההתרחשות המרכזית. בנוסף אליו גם בסטודיו 207 הממוקם בקומה האחרונה של המבנה יכלנו למצוא את דוכני האוכל המרכזיים לצד בר אלכוהול, אלו יפנו את מקומם בסטודיו לאחר סיום ההופעות במבנה לטובת מסיבת אלקטרו עם DJ אבישי דקל.

ראשונים לפתוח את הערב הם שני הרקדנים/אומני התפיסה סרג'יו אנטוניו ואבי קייזר עם המופע שלהם "הקרוואן השקט" שילוב של מחול טקסי בשילוב כסאות, מקלות מטאטא ויריעות ניילון גדולות והכל בסוג של דממה בהילוך איטי ומהפנט, להופעה הייחודית הזאת גם תרמה מוזיקת האמביינט הפסיכדלית והתאורה העמומה והמעושנת לצד הוידאו הארט של יוסף משיח שהוקרן על שני מסכי ענק שנתלו על קירות המבנה. ישבנו על הכורסאות לצידי הבמה ולא יכלנו להוריד את העיניים עד שהמופע הסתיים.

ולפני באמת שהמופע הבא מתחיל קפצנו לבר הצמוד לבמה, היה שם את קוקטיל הבית שהורכב מאוזו, אשכוליות ותפוזי דם, בתור אחד שלא מתחבר לאניס חזרתי כל הערב לבקש ריפיל. לצד האלכוהול גם חילקו לנו מרק גספצ'ו אדמומי שהוגש בתוך חצאי אשכוליות (מחזור מהקוקטיל) ומיני נקניקיות קטנות על מקל שנעטפו בפנקו ורטבים, אחלה פינוקי עמידה… טוב הנה חוזרים להופעות.

הקפסולה חולקה לשתי מערכות עם הפסקת מסיבה אחת באמצע אבל ללא הפסקה בין המופיעים, ויתרה מזאת מפיקי האירוע מיקססו בין המופעים השונים – הופעה אחת התחילה בזמן שההופעה הקודמת עוד לא הסתיימה כך שקיבלנו במרוכז סחף חושים, בליל של סגנונות מוזיקליים ואומניות ויזואליות.

הבאים בתור הם ג'ניפר כהן ותומיליו מינץ במופע המשלב בין אקרובטיקה לאוריגמי, ג'ניפר כהן מופיעה דרך קבע באירועי הקפסולה וזו בהחלט חוויה לראות את הטוטאליות הפיזית שהיא מביאה איתה, הפעם היא חוברת לתומילו מינץ שמרים אותה לגבהים חדשים (תרתי משמע) אנחנו נפגוש בה שוב גם בהמשך הערב במופע קרקס מודרני נוסף.

וקצת רגיעה לפני שממשיכים למופע מחול נוסף, שטיח פרסי נפרס במרכז הרחבה ואליו מגיע יצחק ונטורה לקטע סיטר ומסע רוחני שלוקח אותנו החוצה אל מעבר הגבולות העירוניים של התחייה 14 והדרום של תל אביב ואל המדבר האין סופי חסר הגבולות.

ואז מבלי ששמנו לב מקיפות אותו ארבע רקדניות ואנחנו עוברים אל המופע הבא מבית היוצר של הכוראוגרפית ענבל אושמן, וכמו עם יתר המופעים הערב גם כאן אנחנו במסע רוחני עולמי מלא בטוטאליות תנועתית שמושפע מהקריירה המקצועית של ענבל אושמן ברחבי העולם.

הבאה בתור היא הזמרת הצעירה רון פרץ שהיא באמת תופעה מוזיקלית ייחודית בזכות השילוב שלה בין ישן לחדש – בין היפ הופ ואלקטרוניקה מודרנית לבין מוזיקה בשפה המוגרבית (יהודית-מרוקאית) אותה היא מחייה כזיכרון לבית סבתה. הופעת הסולו של רון פרץ התרחשה בקומה השנייה של המבנה שפרגן אקוסטית ליכולות הווקאליות שלה ולשירה המזרחית-ערבית מלאת הגעגועים.

ואנחנו לקראת סיום המערכה הראשונה ועם קטע פרינג'י קצר של היוצרות ענת דרימר ושקד מוכיח, כמו רון פרץ גם הן בחרו להקריא את המסה שלהם למעלה מעל הרחבה המרכזית במסדרונות הפתוחים של המבנה, בזכות הטקסטים שלהם בשפה היום יומית והאישית הם הצליחו לרגש ולחבר לכמה דקות בין באי הקפסולה כולם, מכרים וזרים מוחלטים.

סופה של מערכה ראשונה ומכיוון שלא יכלנו להתנתק מקבוצת המופיעים ברצף ניצלנו הפעם את ההפסקה בין המערכות כדי לטפס את עבר סטודיו 207 בשביל לבדוק מה הולך שם בשוק הדוכנים, מצאנו שם מבחר מעניין של קראנצ' תפוחי אדמה עם שמנת חמוצה וחזרת, אורז ובקר ברוטב בוטנים אסייתי, סלטים מוגשים בתוך עלי חסה ואפילו מנות טבעוניות מיוחדות שלא ראינו בחיים, וזה גם הזמן לתת קרדיט לעמנואל פרס שאחראי על הצד הקולונרי של הקפסולה עוד מימייה הראשונים. כמובן שגם עצרנו למילוי קוקטיל הבית (הפרטי שלנו) קמפרי-ג'ין-שוופס אשכוליות אדומות וחזרנו אל הרחבה שהפכה בינתיים לרחבת ריקודים עד לתחילת המערכה השנייה.

הראשון לפתוח את חלק ב' הוא העורך המוזיקלי של הערב ואחד משלושת מייסדי הקפסולה – נעם הלפר, את ההופעה עם ההרכב האלקטרו-מינימלי שלו Age is a box יצא לנו לראות עוד ב-2019 באותו מקום בדיוק והוא גם היה הסיבה המרכזית שלנו להגיע לאירועי הקפסולה, הפעם הוא עם מיני הופעת סולו, שלושה שירי אלקטרו ווקאלי גם הוא ממוקם בקומה השניה כאשר ברחבה למטה עולות להופיע נעמי מנצ'ר וג'ניפר כהן במופע קרקס סירוויל, אותו חישוק ענק שהפך בזמן המופע לבמה אלטרנטיבית ואשר הרים וסחרר את צמד המופיעות גבוה למעלה מבלי לאבד את אחיזתו בקרקע.

במופע הבא אנחנו חוזרים אל ארבעת הרקדניות של ענבל אושמן ואל מקטע מתוך המופע החדש שלה "שמש אלכסונית", במרכזו של מופע המחול הייחודי הזה קשרו את עצמן ארבעת הרקדניות אל חבלים ארוכים שנמתחו מצידי המבנה אבל דווקא אותן קשירות הן מה שלבסוף הרחיב אצלן את חופש התנועה.

יצחק ונטורה (ההוא עם הסיטר מהמערכה הראשונה) חוזר אלינו הפעם מהקומה השניה ועם חליל נאי ערבי ובשביל העצמת תחושת הקדמוניות המוזיקלית מצטרף אליו נעם הלפר במוזיקה אלקטרונית מלאת רוחניות.

ואנחנו מתקרבים לסוף ואל החלק שכולנו ציפינו לו – הקינוחים! וכיאה לקפסולה גם החלק הזה של הערב חייב להיות סוג של פרפורמנס אפוף באווירת רוחניות חובקת עולם, השף הירושלמי אייל אסולין מתמקם במרכז הרחבה ותוך כדי שהוא מתאר את אמונתו ואומנותו בקולינריה הוא בונה על השולחנות מסביבו קינוח עוגה מפורקת למרכיביה, זה היה האות לקהל להפוך מצופיי צד לפעילי מרכז וכולם נהרו אל הרחבה לטעימה מהקינוח שהפך במהרה גם למסיבה צוענית פסיכדלית עם הופעה חיה של הטריו Malox – האחים אסף ואייל תלמודי והמתופף רועי חן, אכן סיום ראוי לערב עשיר בחוויות חושיות.

אז נכון, קפסולה 11 היא ערב חד פעמי, אבל בטוח נראה בקרוב כבר את האירוע הבא, למי שלא רוצה לפספס אפשר להירשם כאן לרשימת ההמתנה.

לגלריית התמונות המלאה והמאוד צבעונית יש ללחוץ כאן

מי עושה את הקפסולה ?

נעם הלפר ודנה מרכוס – ניהול אמנותי, בימוי, דרמטורגיה, ניהול הפקה וניהול הצגה
אסא ביגר וסטודיו 207 – אירוח
עמנואל פרס, אייל אסולין (Aso Salon) וסטודיו 207 – קולינריה
יאיר יונה – שיווק וניהול קשרי קהילה
רעות שייבה, לנואל טיראן תשבי , ושרון ברק – ארט
דימה פייקינגס – סאונד
ברוכי שפיגלמן – תאורה
יוסף משיח – וידאו ארט
דניאל אליאור – צילום בלייב ושידור למסך
קתרינה סבינה – סטילז
תום גורנברג ירקוני, שרון ברק , נעמי מנצ׳ר – דיילים
אסיף סאונד – הגברה ותאורה