אלי ואן רוק עושה את אמריקה

ינואר 2023. זוג חמוד יוצא לירח דבש בארה"ב, כשהפעם מדובר על עבדכם הנאמן ובת הזוג המדהימה שלו. לקח לי זמן לעכל ולאסוף את כל החוויות המטורפות שהיו לנו לכדי סיפורים, כי איפה לא היינו? משחק NBA של האלופים במיל' מיאמי היט נגד מילווקי באקס, שייט לבהאמס, הפארקים של דיסני ויוניברסל ואחרי כל ההרפתקאות הללו בפלורידה, טסנו ללאס וגאס. בטח אתם מנחשים ששם הלכתי לראות כמה הופעות…

אתם לגמרי צודקים אבל רגע לפני זה, יש משהו שלא יכולתי להרשות לעצמי להחמיץ ואפילו לסגור סוג של מעגל (אלו שמכירים אותי יודעים על איזה רוקר מדובר ואילו שלא, ידעו במהלך השורות הבאות).

כשתכננו את הירח דבש, תוך כדי שאנחנו סוגרים על הפארקים באורלנדו, קיבלתי התראה מהעמוד הרשמי של להקת Alter Bridge שהם הולכים להופיע ב-25 לינואר ב-Hard Rock Casino & Hotel בטמפה, שזה במרחק שעתיים מאורלנדו, והבן של אדי ואן היילן, וולפגנג, מחמם את המופע שלהם ביחד עם להקתו Mammoth WVH! ומי שמכיר אותי, יודע עד כמה אני מעריץ את Van Halen ובנו של אדי, וולפגנג ואן היילן, הפך בשנתיים האחרונות לתגלית המרעישה של עולם הרוק.

אשתי ראתה עד כמה זה חשוב לי והחלטנו להפוך את היום החופשי מהפארקים באורלנדו, ליום כיף בטמפה, עיר מפרץ מהממת עם מזח מדהים לטיול רומנטי, גנים ששוטפים את העיניים, גשר ה-Sunshine Skyway המקומר ששווה את הנסיעה, השכונה הקובנית "Ybor City" וטיילת חוף שאסור לפספס.

את זה דווקא פספסתי, כי אשתי רצתה להיות בטיילת ומעדיפה מבחינה מוזיקלית רוק רך יותר אז היא הורידה אותי ב-Hard Rock Casino & Hotel בטמפה בזמן שהיא הלכה לעשות חיים בעיר.

איך שאני נכנס ל-Hard Rock Hotel, אני רואה פאר לא פחות של גלאם רוק. אם היה לי יותר זמן לפשפש במלון, אז בטוח הייתי מוצא גיטרות נדירות של רוקרים שאני מעריץ, אבל מה לעשות? רציתי להקדים כמה שאני יכול ולהיות בפרונט. בארה"ב, הכל אבל הכל  ב ג ד ו ל  וקומה אחת שקולה לקומה של 3 קניונים בישראל ואין שום שילוט איך להגיע להיכל ההופעות של המלון.

אז פה אתן לכם טיפ של מיליון דולר בהקשר לזה… כשיש לכם הופעה בתוך היכל בבית מלון, שביל הזהב להגיע לשם הוא דרך הקזינו. תלכו עמוק עמוק בין המכונות מזל ואז תראו רוקיסטים עם חולצות של Alter Bridge ו-Van Halen עוברים דרך שביל בצד ימין, שאמור להוביל אל ההיכל הנכסף.

הייתה לי כמעט סצינה לא נעימה, כשתוך כדי שאני מגשש את דרכי לשם ושואל בנימוס מישהו אם זו הדרך, במקום להשיב לי בחיוב הוא אמר ליד המאבטחים "שאני עוקף את התור", למרות שלא עשיתי זאת כלל (כנראה מתוך שיקול אגואיסטי להיות בשורה הראשונה). בלית ברירה, כדי למנוע אי נעימויות איתם, נאלצתי לעמוד וים של אנשים עוקפים אותי, אך אלי ואן רוק מספיק נחוש להגיע למטרה (וגם לדבר על עצמו בגוף שלישי). אז הצגתי את הכרטיס האלקטרוני, עברתי בידוק בטחוני ותוך כדי שההמון עולה על המדרגות הנעות, לא היה אף אחד שניצל את הריק של המדרגות הרגילות, אז ככה קיבלתי את הפור בחזרה ועקפתי את כל אלו שעקפו אותי (קארמה איז א קלפטע).

וכן…הגעתי לפרונט. אמנם שורה שלישית, אבל מאוד קרובה לבמה ושם הכרתי כמה אנשים שונים ומשונים. פגשתי זוג נוצרי אוונגליסטי, שמעריצים באופן מושבע את ישראל, (אפילו הבן הבכור שלהם שירת במדינתנו במסגרת צבא ארה"ב), רוקיסט ותיק שגם הוא מעריץ כמוני את אדי ואן היילן ואף היה במרחק נגיעה ממנו לפני 25 שנים כשחברי ואן היילן (אז עם הסולן גארי צ'רון מ-Extreme) יצאו מהרכב שלהם (אך לצערו לא יצא מזה משהו) ומעריץ מושבע של Alter Bridge, שהיה שורה לפניי עם בת הזוג שלו, כשתוך כדי שיחה עימו אני מגלה שהוא היה איתם מחזור בבית ספר תיכון באורלנדו (למעט הסולן מיילס קנדי שהגיע מבוסטון). אמנם לא היה קשר ביניהם אז והיום, אך הוא גאה בזה שיצא לו לחלוק איתם את ספסל הלימודים. זה עזר להעביר את הזמן עד לתחילת מופעי החימום.

ראשונים לעלות היו חברי להקת Red, שהיא אחת מהוותיקות בז'אנר ה-Nu Metal והפוסט גראנג' כבר כ-21 שנים ואוטוטו הם מוציאים את אלבומם ה-8. את הלהקה מנאשוויל טנסי, הקימו התאומים אנתוני ורנדי ארמסטרונג (גיטרה ובס), ביחד עם הסולן האנרגטי מייקל בארנס והייחוד שלהם לקחת את הרוק הנוצרי אבל מה לזה אקסטרים? הכי אקסטרים לונג שוט.

למי שראה את ערוץ המזה"ת של פעם, הקליפים של זמרים/זמרות/להקות רוק נוצרי, היו עם סאונד די קליט, והמילים דיברו על האמונה הנוצרית וכל הקשור לכך. אבל הרוק הנוצרי של היום הוא הרבה יותר רעשני ובועט כדי שגם לשכן שישן, תיכנס לו קצת אמונה בשביל הנפש, והיו שהצליחו בענק בז'אנר, כמו להקת Creed האגדית, שבלעדיה אגב גם Alter Bridge לא הייתה קיימת (הגיטריסט מארק טרמונטי והמתופף סקוט פיליפס הקימו אותה לפני ש-Creed התפרקה).

אז נחזור ל-Red ותשמעו…החבר'ה האלו באו עם ארסנל של הפגזות לאוזניים. הם התחילו עם Death Of Me מאלבומם השני Innocene & Instinct, תוך כדי שמייקל בארנס מקפץ מעל המוניטור, ומכניס את הקהל ושאר חברי הלהקה לטירוף עם שלל שאגותיו. החברים המשיכו לתת את הנשמה עם Faceless ו-Let it Burn מהאלבום השלישי Until We Have Faces, ניגנו את הבלדה Already Over מאלבום הבכורה End Of Silence, שזכה בשנת ה-2007 בפרס ה-Dove בקטגוריית "אלבום הרוק של השנה" (נחשב הגראמי של המוזיקה הנוצרית) ואף היה מועמד לגראמי באותה קטגוריה. לפינאלה, הם ניגנו את להיט הבכורה שלהם Breathe Into Me, שהגיע בשנת 2006 למעמד זהב בארה"ב.

אחרי ש-Red נתנו לנו בראש באמונה שלמה, הגיע החלק ש ה כ י חיכיתי לו כבר זמן רב בהתרגשות… לראות את וולפגנג ואן היילן, הבן של הגיטריסט האגדי אדי ואן היילן, ולהקתו Mammoth WVH בלייב. זה לא סוד, שאדי ואן היילן היה השראה אדירה בשבילי, והמוזיקה שלו, ביחד עם אגדת ההארד רוק דייוויד לי רות', הקפיצו אותי מהכיסא וגרמו לי לשמוח כשהייתי עצוב ומלכתחילה להיכנס לעולם הרוק. וכן, היה לי גם Wishful Thinking להיפגש עם אדי ואן היילן ביום הולדת 40 שלי, אך החלום הזה נגוז וכבר לא יקרה בגלגול הזה. מה שכן, ואן היילן הם לא רק אגדת רוק ששכתבה מחדש את הז'אנר בהיסטוריה, אלא גם מורשת ואת הלפיד הזה, דאג אדי להעביר לבנו היחיד וולפגנג, בדיוק כמו שאביו, יאן ואן היילן, דאג להעביר את הגן המוזיקלי לילדיו מגיל ינקות (בזכותו, אדי ואחיו הגדול אלכס ידעו לנגן בכמה כלי נגינה). וולפגנג ואן היילן הוכיח את עצמו כבר מגיל "אפס". בתור ילד הוא למד לנגן בקלידים, גיטרה, בס ותופים, בשנת 2006 כשהיה בן 15, הוא נכנס בצורה נהדרת לנעליו הגדולות של הבסיסט מייקל אנת'וני, שעזב לאחר מחלוקות עם האחים ואן היילן (וחבר לסולן לשעבר סמי הייגר עד היום), לקח חלק בלהקת Tremonti של גיטריסט Alter Bridge, מארק טרמונטי, ובמקביל החל לעבוד על הפרוייקט המוזיקלי שלו, תוך כדי העמידה לצד אבא אדי, שנאבק במחלת הסרטן. באותם שנים של התמודדות, וולפגנג כתב את הבלדה Distance, שמבטאת את התחושות כאשר אביו כבר לא יהיה בסביבה וגם אז לא משנה מה, הם לא ייפרדו אחד מהשני. כחודש וקצת אחרי מותו של אדי ואן היילן, הבלדה שוחררה כסינגל ב-16 לנובמבר 2020 כשוולפגנג מנגן על כ ל הכלים (גיטרה, בס, תופים) ובנוסף לכל זה, הוא מפגין כישרון שירה של רוקיסט ותיק, ובין לילה, הוא הפך לתגלית של עולם הרוק עם פוטנציאל עצום. הסינגל הגיע למקום הראשון במצעד ה-Mainstream Rock של הבילבורד האמריקאי ואם כל זה לא מספיק, אז Distance היה גם מועמד לגראמי בקטגורית "שיר הרוק של השנה" לשנת 2021. את שם הלהקה Mammoth WVH, ירש וולפגנג למעשה מאביו. כשאדי ואלכס ואן היילן הקימו את להקתם. אז Mammoth היה השם המקורי, אך כשלאדי היה נמאס להתעסק בשירה ודייויד לי רות' הצטרף כסולן, רות' הצליח לשכנע את האחים לשנות את שם הלהקה לשם משפחתם, כי Van Halen נשמע הרבה יותר מגניב מ-Mammoth ומבחינה שיווקית זה יעזור להם בתחרות מול להקות רוק אחרות שהיה להם שם כפול כמו לד זפלין, דיפ פרפל ובלאק סבאת' ובאמת…השאר היסטוריה!

בניגוד לאדי, וולפגנג החליט לשלב גם שירה, כי הוא ראה בזה חלק מוזיקלי יותר שלם ועצם זה שהחליט לקרוא לפרוייקט שלו על שם הלהקה המקורי של אדי, ולהוסיף את ראשי התיבות של שמו (WVH – Wolfgang Van Halen), ובכך לסגור מעגל גם עבור אביו. אלבום הבכורה שיצא ב-11 ביוני 2021, זכה לפירגון אדיר מהקהל הצעיר ומהדור שהעריץ את Van Halen והגיע למקום הראשון במצעד אלבומי הרוק של הבילבורד. הסאונד שוולפגנג יצר הוא שילוב בין הרוק הישן לחדש, מעין Van Halen פוגש את Alter Bridge ו-Tool.

וברוך השם, זכיתי לראות את המורשת הזו ממש מקרוב. וולפגנג עלה עם חבריו ל-Mammoth WVH ונתנו ברוק מהמיטב של אלבום הבכורה. הם פתחו עם שיר הנושא Mammoth ונדהמתי לראות שוולפגנג לא רק זמר רוק שנותן את הלב והקישקע על הבמה, אלא גם גיטריסט וירטואוז בחסד עליון. למשל, כשהוא ניגן את הפתיח של Mr. Ed, זה היה בול אבל בול כמו הריפים הקלאסיים של אדי וגם סולו הגיטרה עם השימוש טכניקת הטאפינג המפורסמת, גרם לי לדמעה של אושר. השיר הבא היה Epiphany, שלדעתי ולדעת רבים הוא לא רק הכי טוב באלבום, אלא גם השיר שמגדיר את הסאונד של הלהקה בשלמותו…רוק אלטרנטיבי קצבי מתוחכם ועכשווי בשילוב עם הסאונד הקלאסי האהוב מבית אבא.

לגבי הרוק האלטרנטיבי המתוחכם, השיר הבא היה Stone, דיסטורשן כבד ואפל ומוזיקת אינדסטריאל כבדה, מעין השראה מ-Tool, אחת הלהקות שהשפיעו מאוד על וולפגנג הצעיר (שניגן גם בקלידים) ולגבי הסאונד הקלאסי האהוב מבית אבא, וולפגנג ניגן אחריו את Think It Over, שממשיך את המקום בו אדי הפסיק כששילב הארד רוק עם אלטרנטיב באלבומים Balance (עם סמי הייגר ב-1995) ו-Van Halen III (עם גארי צ'רון מ-Extreme ב-1998), לפני שחזר למקורות עם דייויד לי רות' (עם אלבומם האחרון A Different Kind Of Truth שיצא ב-2012).

למרות הייחוס המשפחתי המכובד, רואים על הפנים של וולפגנג כמה שהוא עניו והשיב לתשואות הקהל "אני כ"כ בר מזל לעשות את הדבר הזה ושאתם פאקינג מדהימים". ולאחר מכן הוא הוסיף "שיר הבא זה השיר הראשון ששחררנו…אתם יודעים את המילים, המנגינה ואתם יכולים להוסיף לייט-סטיק או פנס…אז תעשו חיים!" ואז הם ניגנו את הלהיט הגדול והמרגש "Distance" אליו הקהל הצטרף במלוא גרון ומכיוון שזה השיר הכי אישי של וולפגנג, הוא נתן סולו גיטרה מפוצץ כאילו אדי  היה עדיין פה איתנו. וההפצצות המשיכו לגראנד פינאלה, כשוולפגנג וחבריו ניגנו את You're To Blame ו-Don't Look Back, שהקפיצו את הקהל ביחד עם Headbanging כמו שמתבקש בספר החוקים של הרוק. ודבר אחרון לגבי Mammoth WVH, אם יצא לכם לראות את הקליפ של "Don't Look Back", אתם תראו סרטון משעשע בו דמויות של וולפגנג נמצאים בהפקה, מיקסים ובכל כלי הנגינה וכולם מחכים למתופף "וולפגנג" שמאחר לסשן ההקלטה. למרות שחבריו ללהקה עושים יופי של עבודה, בשורה התחתונה, וולפגנג ואן היילן הוא One Man Show בדיוק כמו בקליפ.

לא מעט מהמעגל האישי שלי סגרתי, כשראיתי אותו ממשיך את המורשת של ואן היילן בלייב וממליץ לכם בחום להאזין לאלבום הבכורה, ולראות אותו בלייב, אז מפיקים…לתשומת ליבכם!

ואחרי חצי שעה של החלפת מגברים, גיטרות, תופים ומוניטורים ושלטי להקה, הגענו למופע המרכזי של הערב, להקת Alter Bridge במסגרת הטור של אלבומם ה-7 והחדש Pawns & Kings. למעשה, המופע בטמפה, היה יריית הפתיחה של הטור של האלבום הדנדש בארה"ב, ואחרי החושך, מוזיקת Intro להגברת המתח והציפייה, עלו לבמה הגיטריסט מארק טרמונטי, המתופף סקוט פיליפס, הבסיסט בריאן מארשל והסולן מיילס קנדי ותוך 3 שניות, מ-0 עד 60 מייל לשעה (100 קמ"ש), הם הפגיזו והרעידו את היכל ההופעות של ה-Hard Rock Hotel וגם הקזינו (וייתכן שבזכות זה, היו כאלה שיצאו מורווחים מהמכונות מזל). תחילה עם הסינגל ששחררו בקיץ האחרון, "Silver Tongue", למה שאולי יהיה המנון הרוק הבא שלהם בכל טור ומפה…אפשר רק להגביר. זה המשיך עם Addicted to Pain מאלבומם Fortress מ-2013, אח"כ עם קלאסיקות ההארד רוק מהאלבומים הראשונים עם "Ghost of Days Gone By" מאלבומם השלישי AB III, ו-"Before Tomorrow Comes" מהאלבום השני Blackbird בו האווירה המחשמלת של הקהל רק התחזקה, ניגנו בהשמעת בכורה בלייב את הסינגל האחרון Holiday, שיצא טרי מהתנור שבועיים לפני ההופעה בטמפה.

למרות השירים החדשים, חברי Alter Bridge לא שוכחים את המעריצים שהלכו איתם מתחילת הדרך. הם הורידו טיפה הילוך אך עדיין נתנו את הקישקע שלהם בבלדות העוצמתיות "Broken Wings" ו"Cry Of Achilles", שהיו באלבומים One Day Remains (אלבום הבכורה) ו-Fortress והפתיעו את המעריצים כשניגנו מהאלבום החדש Pawns & Kings, את השיר Stay בהשמעת בכורה, שלא נכלל בסינגלים הרשמיים אבל הוא ללא ספק להיט הארד רוק אדיר של הלהקה, כשהפעם מיילס קנדי נותן את הבמה לגיטריסט הפנומן מארק טרמונטי לבצע אותו. זה באמת צריך להיות הסינגל הבא של הלהקה.

אחרי ארסנל שלם של רוק כבד, החבר'ה לקחו הפסקה ומיילס קנדי שלף את הגיטרה האקוסטית, ובמסגרת הטור, ניגן לראשונה את הבלדה Watch Over Me מהאלבום Blackbird, אליו הקהל הצטרף במלוא גרון. אל החלק האקוסטי, הצטרף מארק טרמונטי אל קנדי לנגן את In Loving Memory, הבלדה המרגשת מהאלבום הראשון One Day Remains.

אחרי הרגע המיוחד הזה, מיילס קנדי שלף את הגיטרה החשמלית לנגן את הפתיח של Blackbird, בלדה של 8 דקות, שמשלבת בין חלקים שקטים לפזמון עוצמתי עם סינרגיה מוחלטת בין קנדי לטרמונטי לא רק בשירה אלא גם בגיטרות.

הגיע הזמן להכניס לשקט קצת רעש (והרבה) עם שיר הנושא של האלבום החדש Pawns & Kings, להגביר את הווליום עם "Wouldn't You Rather", שהיה הסינגל שקידם את האלבום הקודם "Walk The Sky", להפציץ עם אחד מהלהיטים הגדולים שלהם "Isolation" לתשואות הקהל, ואם כבר גדולים, אז אי אפשר בלי "Metalingus" מאלבום הבכורה, שהפך להמנון רוק אצל המעריצים והאלטרים לא מעזים לוותר עליו בלייב.

לפני שירדו מהבמה לצורך ההדרן, הם לא שכחו להודות לוולפגנג ואן היילן ו-Mammoth WVH שפתחו עבורם, מה שמראה על הקשר העמוק בין האלטרים לואן היילן הצעיר.

לגראנד פינאלה, עלו כמובן האלטרים לקינוח עוד 2 שירים שישאירו טעם של עוד. הם התחילו עם "Rise Today", הלהיט משנת 2007 ולבסוף לסגור מעגל עם הלהיט הגדול הראשון שהם שיחררו לאוויר, "Open Your Eyes", אליהם הקהל הצטרף מהמילה הראשונה ועד האחרונה, כשמארק טרמונטי לא הפסיק להפגיז עם הגיטרה בסולואים משמיטי לסת.

ורגע לפני כיבוי אורות סופי, האלטרים לא שכחו להודות לקהל שהולך איתם דרך ארוכה ולא הפסיקו לפנק לפנק לפנק עם מפרטים, רשימת השירים ומקלות תופים בהגשה אישית לברי המזל.

ובאמת, הייתי בר מזל בזה שזכיתי לראות את 3 מוסקטרים של הרוק החדש בכרטיס אחד, כשאני גם סוגר סוג של מעגל אישי עם המורשת של ואן היילן וגם רואה בלייב את אחת מלהקות האלטרנטיב הכי טובות שיש בעולם, Alter Bridge ועוד במופע הראשון שלהם בארה"ב לרגל האלבום החדש Pawns & Kings.

ולפני שאני מסיים אני חייב להגיד כמה מילים טובות על הקהל האמריקאי. למרות שהיה אפס מקום ולא היה אפשר להכניס אפילו סיכה, המעריצים מאוד כיבדו את המרחב האישי, בלי דחיפות, בלי פוגו שסתם הורס לאחרים את האווירה מהמכות, להינות מהופעת רוק כבד ולחזור הביתה מלא אדרנלין בין אם אתה בגיל 9 או 99.

משם אשתי אספה אותי מהמלון והעברנו נסיעה של שעתיים על החוויות שעברנו עד שהגענו לריזורט שלנו בקיסימי, לבלות ערב אחרון באורלנדו, רגע לפני שאנחנו טסים ללאס וגאס.

בפרק הבא, אספר לכם איך באופן ספונטני הגענו למופע של הגיטריסט האגדי, קרלוס סנטנה, שכלל כמה רגעים בלתי נשכחים, שבטוח עוד יום אחד נספר אותם לנכדים.