יום שישי, אוקטובר 30, 2026

לשיר ולרקוד עם מטילדה

אודה כי מעולם לא קראתי את ספר הילדים "מטילדה" שכתב רואל דאל ("צ'ארלי ומפעל-השוקולד", "ג'יימס והאפרסק הענק"), לא בגרסתו המקורית ולא בתרגום לשפה העברית. אולם אמש, מיד לאחר שסיימתי צפיית בינג' קצרה (שלוש שעות…) בסדרת הפנטזיה The Witcher: Blood Origin   היה זה אך צפוי שענקית הקולנוע הביתי נטפליקס תציג בפני המלצה לסרט קולנוע מוזיקלי חדש – Matilda the Musical.

הסרט, אשר בוים בידי מתיו וורצ'ס, מתבסס על גרסת המחזמר בתיאטרון השונה לחלוטין מהגרסה הקולנועית שיצאה בשנת 1996 בבימויו של דני דה ויטו. הוא נפתח בתצוגה מרהיבה של שירה והרקדה בבית החולים ליולדות המלווה את לידתה של מטילדה לזוג הורים קלי דעת (האמא היא מעין בימבו והאבא פשוט טמבל ממוצע) משפחת וורמוורט. השירה נכתבה והולחנה על ידי הצמד טים מינצ'ין וכריסטופר נייטינגייל. היא מלווה בריקודים וכוריאוגרפיה, לצד עבודת קולורינג משגעת (מי חשב למרוח את קירות המסדרונות בבית החולים בצבע צהוב בננה?..), הוא פשוט שאב אותי להמשיך ולהיסחף לחוויית הצפייה.

ההורים של מטילדה, בימבו וראש בטטה. צילום מאתר IMDB
ההורים של מטילדה, בימבו וראש בטטה. צילום מאתר IMDB

מבחינת התסריט עסקינן בילדה בגיל בית הספר היסודי שחוברת לספרנית המנהלת ספריה בקראוון נייד במקום להגיע לבית הספר, וכשהיא מגיע למוסד הזה סוף סוף היא מתגלית כמחוננת ויוצאת דופן בכמה רמות מעל כולם, תלמידים ומורים כאחת. את המוסד הלימודי בעל החזות הבריטית הקודרת של מאה עד מאתיים שנה לאחור מנהלת אלופת הטלת כדור ברזל מרושעת במיוחד המזכירה בהתנהגותה את דמות המורה מבית הספר שיצירה המוזיקלית של להקת פינק פלויד – "החומה" שעובדה לכדי מחזמר קולנועי, היא כל כך מרשעת ומנוולת עד שבא לך פשוט לקפוץ אל תוך המסך ולעשות בה שפטים. האור בקצה המנהרה היא המורה שחורת העור גברת דובשניה המגולמת על ידי השחקנית לשנה ליץ' המזהה את הפוטנציאל של הילדה המחוננת ומשקיעה בה מעל ומעבר ליחסי תלמיד ומורה.

אמה תומפסון בתפקיד מנהלת בית הספר המרשעת. צילום מאתר IMDB
אמה תומפסון בתפקיד מנהלת בית הספר המרשעת. צילום מאתר IMDB

הסיפור שכתב רואלד דאל עשיר בשנינות והומור בעולם שבו המבוגרים רעים וטפשים, המסגרת המשפחתית קשה ולא ראויה ואילו הילדים תמיד חכמים, בעלי רצון טוב ומסורים. מטילדה היא ילדה יוצאת דופן עם שכל חריף ודמיון מפותח שלא מהססת להשתמש בכישוריה המיוחדים כדי לשנות את המסלול שצופנים לה החיים.

העלילה של הסרט ממשיכה עד להפי אנד ולא אחשוף למי שלא קרא או צפה בגרסת התיאטרון של המחזה שם ושם מעבר לים, אולם אציין שהקטע המיוזיקלי קיבל יחס של כבוד עם העמדות, כוריאוגרפיות, הלחנות וליריקס שעושים את המחזמר שעל מסך הטלוויזיה לחוויה אמיתית ומצויינת.

חפשו אותו בנטפליקס הקרוב למקום מגוריכם.ן.

 

הכי חדשים

הקליק האחרון: הפאנק לא מת, הוא רק הזדקן

הכול התחיל במרתף שחור בדיזנגוף יש סרטים שאתה צופה בהם, ויש סרטים שלוקחים אותך בחזרה אל החיים שלך....

דיק טרנטון: מי רצח את ההיגיון?

,מה קורה כשבלש חוקר שלוש תעלומות רצח, אבל בכל פעם ההיגיון בורח מזירת הפשע? ואם זה לא...

שעות לפני מנורה: מי העלים את איתי לוי מהאינסטגרם?

יש ימים שבהם הכול אמור לעבוד כמו שעון. האורות מוכנים, הנגנים נערכים, אלפי כרטיסים כבר נמכרו והקהל...

מאיכילוב ועד הפרלמנט הגרמני: המוזיקה חוצה גבולות

יש מי שמגיע לאולם קונצרטים כדי לשמוע מוזיקה, ויש מי שהמוזיקה צריכה להגיע אליו. ילד המאושפז בבית...

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

כל העיר יודעת: איתי ומור כובשים את מנורה

יש משהו מרגש בלפגוש אמנים בתחילת הדרך, לעקוב אחר הצעדים הראשונים שלהם, ואז לראות אותם כובשים במות...

השאר תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

דוקאביב: הכבש, מריאן ואסתר נפגשים בגליל

יש סרטים שמספרים סיפור. אחרים מחזירים אותנו בזמן באמצעות שיר מוכר. פסטיבל דוקאביב גליל חוזר למעלות-תרשיחא בפעם...

רביד כחלני אוצר בענבל: ארבעה אמנים, ארבעה מופעי סולו

החזון של רביד כחלני ממשיך להתפתח בחודש אוגוסט האחרון דיווחתי כאן על המהלך החדש של רביד כחלני במרכז...

וולוו V-SOUNDS: תל אביב מתמלאת במוזיקה ביום שישי

תל אביב מתכוננת ליום שישי מוזיקלי במיוחד. אירוע VOLVO V-SOUNDS מבקש להפוך כמה ממוקדי הבילוי המוכרים בעיר...

בין הקלפי לרחבה: פסטיבל PACOFEST מציע בחירה אחרת

יש משהו מסקרן במפגש שבין גלריה לאמנות לבין רחבת ריקודים. מצד אחד, יצירות שמבקשות מהצופה להתבונן, לחשוב...

כשהקולנוע פוגש את הרוקנ'רול בנמל יפו

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, ויש כאלה שהמוזיקה שלהם ממשיכה להתנגן בראש שנים אחר כך. לפעמים...