ראוי ורצוי להיות תמיד בהתחלות חדשות, כאלו שהן מרתקות, מסקרנות ומסמנות מסלול נוסף בעולם התרבות. עזבו אתכם מהאודיטוריומים הציבוריים והיכלי הקונצרטים, קונצרט אמיתי מתקיים אל מול קהל הנחלק לשלושה סוגים – אלו הישובים על עשרות המושבים שהוכנו מראש על גבי הרחבה הראשית של מועדון בארבי, אלו הניצבים מסביב למעקות המרפסות מימין ומשמאל במועדון והאחרונים חביבים אלו המוסיפים ניחוח של תנועת נוער ומתיישבים על רצפת העץ למרגלות הבמה או במעברים. העיקר הוא הנושא – לספוג במשך כשעה וחצי לערך קונצרט שכל כולו מוזיקת בארוק עם כלי נגינה שנוצרו מעץ, בחירה מצויינת במיוחד לערב שנגע בשלהי חג החנוכה וחג המולד באווירה כנסייתית מה.
אז מה היה לנו אמש?
תזמורת הבארוק ירושלים הכוללת ברובה מוזיקאיות, כנריות, ויוליסטיות, צ'לו וקונטרבס המקיפים את הצ'מבלו היפה (אשר לטעמי גנב את ההצגה בצליליו) שהוצב בקדמת הבמה (רק חבל שהנגן התורן היה תמיד עם גבו לקהל…), מקהלת שחר בניצוחה של גילה בריל המונה גברים ונשים אשר ישבו לאורך הקונצרט על המדרגה במרפסת העליונה וכאשר ניתן האות קמו והחלו לשיר את ההמנונים שכללו את שירי החנוכה ועוד כמה יצירות שנכתבו לפני כארבע מאות שנים – על ידי קומפוזיטורים כיוהאן סבסטיאן באך, ויוואלדי וקורלי.
לצד היצירות ה"וותיקות" זכה הקהל להאזין לביצוע בבכורה עולמית ליצירה "קונצ'רטו דה קאמרה" שנכתב ועובד לכלי קשת בארוקיים על ידי המלחין הישראלי אבנר חנני, חתן פרס ראש הממשלה לקומפוזיטורים בשנת 2011. על יצירתו הטריה, שבוצעה לראשונה אמש בפני קהל, מספר חנני – "היצירה מאופיינת על-ידי שילוב האסתטיקות של הבארוק, המינימליזם והרוק. שילוב הזה מתבטא במרקם פוליפוני – חיקויי, במקצבים נמרצים וסינקופטיים ובשימוש ב"תווים כחולים" (השאולים מהבלוז)… כל אלה יוצרים את האופי והמצלול היחודיים שלה".
את החלק החגיגי גנבה מיד לאחר מכן מקהלת שחר עם ביצוע משותף לתזמורת הבארוק לקטע מתוך היצירה של המלחין גאורג פרידריך הנדל "יהודה המכבי" עם הלחם, איך לא, לתרגומו של הסופר והמשורר לוין קיפניס לפני כתשעים שנה לחלק השירתי – "הבה נרימה נס ואבוקה…"
בנוסף לתזמורת התארחה על הבמה גם החלילנית הסלובנית מרושה ברזבצ'ק, זוכת תחרות החליליות TARF בשנת 2020 אשר בצעה יחד עם התזמורת את היצירה "קונצ'רטו לחלילית" שכתב אחד בשם ויוואלדי לפני הרבה הרבה שנים…
אורחת נוספת בקונצרט הייתה זמרת הסופרן דניאלה סקורקה המצויינת כבר נפגשנו עימה בכמה הפקות, ביניהן במופע הג'אז והאופרה של גיא מינטוס וביצירה של דוד זבה – "אמהות" באופרה הישראלית.
לקראת סופו של הקונצרט חזרה המקהלה עם ביצוע ווקאלי מצויין לפיוט "מעוז צור" שאף הוא נולד אי שם בימי הביניים. זה הרגע שהרהרתי לעצמי – ומה עם לביבות או סופגניות לקהל?…
ומה עם הקהל?
על מנהגי הישיבה, עמידה וצפייה שלו כבר ציינתי כאן, החומר האנושי היה מעורב, נכון שלא היו אלו לובשי הטריקו השחור של הופעות הרוק והפאנק, נכון שלא היו אלה חובבי האלטרנטיב והאינדי שמינדי, אך הדמויות היו ורסטיליות, חובבי מוזיקה קלאסית, מבוגרים לצד צעירים שחוויית הקונצרט הראשון שמתקיים בתל אביב בין כותלי מקדש הרוק קסמה להם.
האמת שגם לנו המופע קסם, רוחות של שינוי, אפילו שאול, בעל המועדון, קרן מאושר וחייך תמידית במהלך הקונצרט, שעה וכמעט חצי של תענוג מוזיקלי מעולמות אחרים. תודה ללוגסי על הסאונד המצויין.
מתי הקונצרט הבא?..
