העשורים האחרונים של המאה הקודמת, אין ספק שהיה כאן טוב מבחינה מוזיקלית, היה אז מקום לכולם, רוק לצד פופ, מזרחית לצד ניסיונות ראשונים בהיפ הופ ציוני ובדרך כלל גם הכל ביחד, פותחים את הרדיו ויש שיר של אריק איינשטיין שאביב גפן כתב, משינה בדיוק החליטו להוציא אלבום רוק גראנג'י, טיפקס שרו על הרבי ג'ו כפרה ואז עשו דואט עם שרית חדד ואתניקס גילו לעולם את אייל גולן.
איפשהו שם בנקודת המעבר לאלף החדש משהו התחיל להשתבש, זה התחיל עם החשיפה המוגזמת לערוצי המוזיקה הבינלאומיים שמצד אחד הביאו איתם עושר מוזיקלי אך מצד שני מילאו את הראש בעודף מידע שבסוף גרם להשטחה וקבעון פופ, זה המשיך עם המוזיקה המזרחית והים תיכונית שעברו גם הם הנגשה אל כיוון הפופ הפשוט, אליהם התחברה המוזיקה האלקטרונית שפישטה את המקצב וטיהרה לכלוכיי גיטרות מיותרים והנה הגענו לעצם היום הזה, רק החזק שורד והדבילי מולך.
מזל באמת שיש לנו את האינדינגב ואת הבארבי – תדר – לבונטין 7 והאוזן, אלו ודומיהם ממשיכים לתת במה למוזיקת הרוק והאלטרנטיב הישראלית ויש קהל שבא ורוצה, אבל בהרבה פחות, האינדינגב אמנם עושה כל שנה סולד אאוטים מטורפים אבל בסצנת מועדוני המוזיקה התל אביבית להקות האינדי סופרות פחות ופחות ראשים מהופעה להופעה.
המפשעות הם דוגמא מצוינת ללהקה שלפני כמה עשורים יכלה לפוצץ את הלייב פארק, יש להם את כל מה שדרוש כדי להצליח בגדול, סולן כריזמטי עם מראה ייחודי, רוק גיטרות כאסחיסטי לצד בלדות אקוסטיות וכמובן הרבה חוצפה, מה שרק חסר להם זו מכונת זמן שתיקח אותם לניינטיז, אלו שאפשרו ללהקות כמותן לשגשג, מה שאז היה מיינסטרים נקרא היום אינדי או בתרגום לעברית – מוזיקת שוליים שהופכים צרים יותר משנה לשנה.
האחים איילון (אילונזו), עמית (עמיתק'ס) ויועד (שאשא הצעיר) קורח הקימו את המפשעות אי שם ב-2010, נכון, שם הלהקה נשמע בוטה אולם בסוף זה דיי הגיוני איך הם הגיעו אליו, כשהמשפחה הייתה בשליחות בארה"ב השם קורח באנגלית היה מאוד קרוב למילה crotch ובתרגום לעברית מפשעה ואז ברבים.. בשנת 2013 יצא הסינגל הראשון שלהם "צרה צרורה" ושנה אחר כך גם יצא האלבום "אחת שתיים, אמא אבא" בנענע דיסק (אם כבר מדברים על דינוזאור ניינטיז). ב-2017 יצא אלבומם השני "אין אחות למפשעות" שיצא בלייבל האינדי החשוב “Garzen Records” אצלו גם חתומים בין היתר המסך הלבן, Red axes ולהקת הטראש-אסיד BĘÃTFÓØT. אחר כך נסע יועד לגור באמסטרדם ואת מקומו בהרכב תפסו נמרוד (נימשי) גולדפרב וגדי פטר,
בשנים האחרונות מתמקדים המפשעות בשירים בעלי אופי פוליטי כמו "ישראל היום" ו"צרת התרבות" , לפני כשלושה חודשים יצא ה-EP האחרון שלהם כ.ש.מ (כל שוטר אשם) המורכב משלושה שירי מחאה בוטים – "אסיר ציון", "כ.ש.מ" ו"חארות" שלווה בקליפ משולש בכיבובו של חברם הוותיק יובל מנדלסון (שייגצ) וביום בידי הצמד החיפאי Batshitcrazies
וזה הזמן לחזור אל זמן העכשיו, סוף 2022 ואנחנו במרכז ענב לתרבות, שממוקם על הגג של גן העיר התל אביבי ומארח באולם הייחודי שלו מופעי תרבות, מחול, הצגות פרינג' וגם הופעות מוזיקליות, יש משהו בהיכל האובלי והאטמוספירה התרבותית שגורם ללהקות ואומנים שמופיעים במרכז ענב לחשוב על הפקות מיוחדות ברוח המקום וכך זה גם עם המפשעות שניצלו את ההזדמנות להרים את "כל השירים השקטים" אחת ההפקות הגדולות שלהם עד כה.
מצחיק להגדיר את המפשעות כלהקה שקטה, אבל מתברר שברפרטואר שלהם יש גם לא מעט בלדות כגון הסינגל שיצא לאחרונה "אם בחורף" או השיר היפיפה "פינת הדמעות" שעטוף באווירת רטרו סיקסטיז אמריקאית היושבים בהיפוך מלא לרוק הבועט של "קליפורניה" או "לילה טוב דיעה קדומה" אבל אם באמת מסתכלים על המכלול השלם של שירי המפשעות אפשר להגדיר את סגנונם המוזיקלי כ"אמריקנה", הרבה רוקנרול באווירה נוסטלגית.
לכבוד המופע החגיגי תפח ההרכב מרביעיית הבסיס לשישייה, כאשר זוהר (זוזו) גינסבורג מתגברת בגיטרות ושאשא הצעיר קפץ לביקור בארץ והצטרף מחדש להרכב, הצטרפה גם ענבל לב שבגישה מקורית ביצעה את שירי ההופעה בתרגום סימולטני לשפת הסימנים ולסיום גם וידאו ארט חדש שהוקרן לאורך ההופעה אותו יצר והפיק נמרוד צין. גם רשימת השירים עודכנה במיוחד להופעה הזאת והנה אנחנו גם מגיעים לרשימת האורחים.
מצופה שלהקה כמו המפשעות תארח אומני אינדי נוספים ואכן בגזרה זו קיבלנו את הטריו רסקו (עדן עטיה, גאיה ויסמן ואיתי חמודי) שהתמזגו נהדר עם המפשעות, רסקו עצמן מושפעות מוזיקלית ממוזיקת גלישה אמריקאית מהסיקסטיז עם הרבה גיטרות בסגנון ה-Shadows ושירים שמתחיל בסגנון מרחף חלומי ומסתיימים בגראנג' מלוכלך.
גולת הכותרת של ההופעה הייתה האירוח המיוחד של יעל לוי, (כן, זאת מ"בלדה לנאיבית"), במבט ראשוני קשה למצוא קשר בין שירי הפופ הרכים והחלומיים של יעל לוי לרוק החצוף מאוד של המפשעות אבל כנראה זה מה שגם הפך את השילוב הזה לייחודי ומרגש, המפשעות חילקו כבוד בכמויות ליעל לוי ואירחו אותה לשמונה שירים, ממש הופעה בתוך הופעה, אז כן קיבלנו את "תמונה" המיתולגי אבל כיאה לאינדי בחרו המפשעות לא לבצע את "בלדה לנאיבית" או "אי ירוק בים" מהמפורסמים של לוי ובמקומם שמענו דווקא שירים פחות מוכרים ברפרטואר שלה, מה שכן קיבלנו ביצוע ל-"לך לאן שתלך" אחד השירים היותר יפים של יעל לוי שהתחבר אווירית נהדר עם "אם בחורף" של המפשעות.
ההופעה מתקרבת לסיומה, אבל גם הייתה איזו ידיעה מאוחרת שרשימת האורחים התעדכנה וגם זאב נחמה יבוא, אם חשבנו שהחיבור עם יעל לוי מפתיע ולא הגיוני אז האירוח של נחמה חצה את הגבול הזה, עד הרגע שהוא עלה על הבמה לשיר עם המפשעות את "רק אהבה תנצח" של אתניקס לא האמנו באמת שהידיעה הזאת אכן נכונה.
שיר אחרון לסיום והנה הפעם יש לנו אורחת בהפתעה, מלכת האינדי הרשמית הילה רוח (שאלבומה האחרון "בת ים" הוכתר השבוע כאלבום השנה של תחנות רדיו הקצה האלטרנטיבית, מזל טוב הילה). ואנחנו בדואט ללהיט הגדול של המפשעות "צרה צרורה" שהונגש במיוחד לכבוד "כל השירים השקטים", בביצוע איטי יותר ושקט מהמקור אך גם הרבה יותר מצמרר.
שעה וחצי שחלפה ביעף, המפשעות עמדו בכל ההבטחות שלהם ונתנו לנו את כל מה שציפינו לו – עיבודים מיוחדים, אורחים נדירים והרבה מוזיקת אינדי משובחת, סוף ההופעה, סופה של שנה, בואו נאחל ש-2023 תעשה טובות לסצנת האינדי כי באמת כבר די, נמאס לפתוח את הרדיו ולשמוע כל הזמן רק את אותם שירי הפופ הקליטים יתר על המידה שהופכים לשטוחים יותר משנה לשנה.
