פס קול שבועי
כולל וידאו

לירז צ'רכי – Roya

אלבומה השלישי בשפה הפרסית של הזמרת והיוצרת לירז צ'רכי יוצא בתזמון מיוחד, האלבום - Roya המחבר בין לירז לנשים אירניות בהסתר הוא למעשה קול קורא המקביל לצעקה היוצאת כיום מנשות העם האירני במולדת המצויה תחת שלטון של דיכוי, האזנה

הזמרת היוצרת והשחקנית לירז צ'רכי משיקה בסוף השבוע את אלבומה החדש -"Roya" (חזון/פנטזיה בתרגום מפרסית), השלישי במספר בשפה הפרסית, המגיע חמש שנים אחרי האלבום– "Naz" (נחמדה בתרגום מפרסית) ושנתיים אחרי האלבום "Zan" (נשים בתרגום מפרסית) שכבר בו שתפה לירז פעולה בהסתר עם נשים אירניות בארצן.

האלבום החדש לווה על ידי אורי בראונר כנרות האחראי על הפקתו המוזיקלית. כפי שעשה גם באלבום הקודם. מדובר באלבום קונספט המהווה למעשה זעקה חשאית של הנשים בפרס. זעקה מוזיקלית שיצרה לירז יחד עם מוזיקאיות אירניות.

את האלבום החדש Roya הקליטו לירז וחברי הלהקה הישראלית בחשאי באיסטנבול, בסטודיו תת קרקעי, נסתר מהעין מכיוון  שהצטרפו אליהם מוזיקאיות מאיראן המנגנות בכינור, כלי הקשה פרסיים, ויולה וטאר. אלו אותן נשים אנונימיות שהקליטו עם לירז אונליין באלבומה הקודם, Zan, ללא חשיפת פניהן או זהותן ובהיחבא מהמשטרה האירנית. הפעם ניתנה לכולן ההזדמנות המיוחדת לעבוד וליצור יחדיו פנים אל פנים.

על העבודה המשותפת והמפגש עם המוזיקאיות האירניות אמרה לירז –  "אני זוכרת בצורה קטועה את הפחד והחרדה שהרגשתי כשידעתי שהן בדרך ודמעות השמחה וההקלה שחלקנו כשהתחבקנו והמוזיקה שיצרנו יחד! איזו מוזיקה! הגשמתי חלום רציני. האלבום הוקלט בחשאיות עם הלהקה הישראלית שלי ועם חברי המוסיקאים האיראניים האמיצים והאמיצות, רובן נשים שהגיעו במיוחד להקלטות מאיראן.  באותה עת, לא יכולנו אפילו לדמיין שמספר שבועות לפני תאריך יציאת האלבום שנקבע מראש נהיה עדים למהפכה היסטורית בהובלת הנשים האמיצות של איראן, שהן מקור היצירה שלי המוסיקלית שלי. אני שרה למענן ואיתן וכמו תמיד אני בטוחה שהן מנהיגות המהפכה ולוחמות החופש האמיתיות ביותר"

עם יציאת האלבום וקודם לכן שוחררו שני השירים הראשונים מתוכו בפורמט וידאו קליפ

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: