ערב לפני יום כיפור, יום שני, השעה 21:30 בערב במועדון בארבי ת"א, רונה קינן חוגגת 15 שנים לאלבומה השני "עיניים זרות" במופע עתיר משתתפים ואורחים ומתעתדת לשחרר בהופעה, שיר נוסף מתוך אלבום הסולו השביעי שלה, ״עיר בלי געגוע״ שצפוי לראות אור בקרוב.
למופע החימום עולה ניר שלמה, שעלה לבמה בגפו מצויד בגיטרה שלו והכניס את הקהל בבארבי למוד המתאים, הבארבי אגב פתוח בכל חלקיו והמקום עמוס עד אפס מקום בקהל עם נציגות מכובדת של הקהילה הגאה.
השעה 22:00 , ניר שלמה מפנה את הבמה ומספר רגעים לאחר מכן, רונה קינן תופסת את מקומה על הבמה ופותחת את המופע בשירה "בתוך אגם קפוא" ומזכירה לקהל ש-"הכל יכול להיות" והמשיכה לשירה הבא "נס", "הפעם האחרונה" כשלאורך כל השירים הצטרף לרונה קינן בנגינה מופלאה על הכינור האורח והמשתתף הראשון שלה אבנר קלמר, אז הצטרף האורח והמשתתף הנוסף של רונה הערב עדי רנרט על הקלידים וביצעו ביצוע מהמם לשירה "Prison By The Sea" והקפיצו את כל הבארבי.
קינן המשיכה לשיר "שינה ישנה" מאלבומה "עיניים זרות" ואז הזמינה את האורח הבא שלה שי צברי ששחרר גם הוא שיר חדש לאחרונה – "בוא הביתה", גם כחלק מאלבום חדש שצפוי לצאת בקרוב. צברי וקינן ביצעו "המעיין הזוהר" שיר נוסף מאלבומה השני שחוגג הערב 15 והמשיכו יחד לעוד שני להיטים של צברי "לווי אותי" ו-"אנא, אנא, אנא", הנוסח העברי לשירו האלמותי של לאונרד כהן "Lover, Lover, Lover".
רונה קינן נשארה על הבמה רק עם ההרכב המלווה כשכל התאורה מופנית אליה וביצעה את שירה מאלבומה השני שנושא את שם האלבום "עיניים זרות" ואחרי סולו גיטרה מחשמל של ערן וייץ, ניגן לסולו חצוצרה נוגע ללב עדי רנרט. הצטרף כל הקהל לרונה ושר את הפזמון כשרונה מלווה אותם עם הגיטרה.
לאחר שביצעה שיר נוסף מאלבום הנושא של הערב – "בוקר חדש", הזמינה רונה לבמה את אורחה האחרון לערב זה, את מי שהפיק בעבורה את אלבומה "עיניים זרות", יזהר אשדות. יזהר ורונה ביצעו את שירו המפורסם של אשדות "מרחק נגיעה", שיר נוסף של קינן הלקוח מאלבום הנושא של הערב – "במערכת הדם" ואז ביצעו השניים את שירו של יזהר אשדות "רגע", שהפך לקליפ בביצוע של השניים מהופעה אחרת של יזהר אשדות בה רונה קינן התארחה.
יזהר אשדות ירד ואבנר קלמר חזר עם הכינור לבמה לביצוע של "מות התפוז" אלבומה הלפני אחרון ואת "Four AM" מאלבומה האחרון שגם אותו הפיק יזהר אשדות "Light Sleeper" ואת "מבול" מאלבומה הראשון אי שם בשנת 2004.
בתום שיר המבול ירדה רונה והרכבה המלווה מהבמה ועדיין לא ביצעה את הדובדבן שבקצפת, את השיר שלשמו התכנסנו כאן הערב, שיר חדש מאלבומה החדש שצפוי לצאת "לא חזרתי לעשן". כעבור מספר רגעים של הדרן, עלתה חזרה רונה קינן לבדה לבמה, מצויידת בגיטרה הקלאסית שלה והחלה את הביצוע של ״לא חזרתי לעשן״, שהוא שיר מסע כאוטי, נואש ומצחיק, הנע בין שדות-ים לירושלים, בסיאט איביזה חדשה, עם אלבום של ברוס ספרינגסטין ברקע, במבה בפה וסיגריה ביד.
המסע הסהרורי הזה נע סביב תימות של חרדה ממשבר האקלים, אשמה של מי שחי בעידן של שפע ותחושות ניכור ומיאוס אל מול סממני הזמן הזה. באווירת רטרו נינוחה, עם גרוב איטי של כלי הקשה, גיטרה אקוסטית, קונטרבס ושריקות, השיר הוא הזמנה לטיול מעושן שאין לדעת איך יגמר. (מתוך הקומוניקט למופע). בתום השיר ומחיאות הכפיים עלו שאר חברי ההרכב המלווה – יונתן לוי – בס
יעל זלינגר – קלידים ויונדב הלוי – על התופים, חזרה לבמה לביצוע השיר "הריקוד המוזר של הלב" ואז הזמינה קינן חזרה לבמה את כל אורחיה שהתארחו הערב לביצוע השיר "לחיות נכון", אליהם הצטרפו כל הקהל בשירה ולסיום ההופעה וכרמז על הבאות, נשארה קינן עם הרכבה המלווה על הבמה וביצעו את "ללכת הביתה".
