סיקור הופעות
כולל וידאו

רועי לבס – בין הזריחה לשקיעה

רועי לבס חוגג את השקת אלבומו האחרון – "סיפורים על שקיעות וזריחות" בתיאטרון תמונע, היינו שם.

שנתיים אחרי שחגג את השקת אלבומו השני – "בריכה בלי מים", מגיע המוזיקאי היוצר רועי לבס לתיאטרון תמונע כדי לחגוג שוב, הפעם את יציאתו של אלבומו השלישי – "סיפורים על שקיעות וזריחות".

עסקינן באלבום הכולל 11 שירים חדשים פלוס גרסת רדיו לאחד השירים – "והלב גם" אשר מילותיהם נכתבו בידי רועי כך גם הלחנים למעט שירו של נחום "נחצ'ה" היימן המנוח – "פוגה קטנה" שלחנו נכתב בהשראתו של יוהאן סבסטיאן בך ואילו המילים בגרסתו של רועי לבס הן שונות מהמקור שנכתב בידי אהוד מנור המנוח.

וזהו בעצם אחד הקווים המאפיינים את רועי לבס, למרות שהוא ניחן בכישרון הלחנה לצד התמלול עצמו לא אחת הוא בוחר במודע לאמץ מלודיות של שירים מוכרים ולהלבישם בטקסטים מקוריים פרי עטו. האם זהו סוג של פארודיה במוזיקה? האם זוהי מחווה למלחינים? ואולי זו דרכו להודות כי ישנם לחנים איכותיים שנועדו כנחלת הכלל?

רועי לבס בתמונע. צילום יובל אראל
רועי לבס בתמונע. צילום יובל אראל
רועי לבס בתמונע. צילום יובל אראל
רועי לבס בתמונע. צילום יובל אראל
רועי לבס בתמונע. צילום יובל אראל
רועי לבס בתמונע. צילום יובל אראל

מכל מקום, אמש, בתיאטרון תמונע שהיה מלא בקהל חברים רב, וכשהוא מלווה בטריו נגנים שכלל את אופיר פילו שפירא בגיטרות, טמיר לגל בגיטרת בס וגל אמיר על התופים, הגיש רועי לבס במשך שעה ועשרים בדיוק מבחר משלל שיריו, הן מהאלבום החדש והן משני אלבומיו הקודמים, כשהוא מזנק לחילופין מעמדת המיקרופון כזמר, אל הגיטרה האקוסטית או לעמדת הפסנתר החשמלי ומפלרטט עם הקהל שמכיר את כל החומרים שבוצעו.

הטקסטים של רועי לבס הם מאוד אישיים, חשופים ולפעמים מלאים בתמימות המתבטאת בשיח עצמי ואישי עם צפונותיו בסגנון ישיר או מחשבות על אהבות, השימוש בשפה העברית נח ונינוח, לא מתפשר על סלנג או קיצורי דרך בשפה פשוטה, חלקן של המלודיות הן פשוט רוק מחוספס עם מפלי גיטרות ולעתים הוא נע על מחוזות הפולק הארצישראלי כמו פעם.

היו אלו שעה ועשרים של אי איכותי ובטוח בים של שוניות מחודדות.

כמה רגעים מהמופע

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: