סיקור הופעות
כולל וידאו

המסע התימני של נועה אהרוני

המוזיקאית נועה אהרוני לוקחת את יצירתו של המשורר התימני אהרון עמרם למחוזות הפסנתר והעיבור התזמורתי, ניסיון מרתק במוזיקה אוריינטלית יהודית.

את שורשיה התימניים טעמה המוזיקאית והמבצעת נועה אהרוני כשנהגה לבקר בבית סבתה, שם, היא מספרת גילתה את התימניות שבה, עניין שפחות בא לידי ביטוי בבית הוריה ברחובות. נועה בוגרת לימודי מוזיקה קלאסית בפסנתר בחוג למוזיקה קלאסית במכללת החינוך בגבעת וושינגטון, לצד לימודי המשך במוזיקה מהמזרח בכינור במרכז המוזיקה מקאמת שבצפת, הובילוה ליטול חלק כנגנית מבצעת בהרכבים דוגמת תזמורת פירקאת אל נור, דיוואן אל ימאן של אלרם עמרם, תזמורת "מוחמד עבדו" בשכונת עג'מי, מקום מגוריה הנוכחי ושיתוף פעולה עם היוצר והמבצע התימני – "אל קאהת".

אולם החיבור הנכון עם שיריו של אהרון עמרם, גדול משוררי העדה התימנית בישראל בעידן הנוכחי נולד בכלל במהלך ביקור של נועה כאשר שמעה שיר שלו מתנגן בחנות של חבר בצפת בעת שלמדה לימודי כינור.

החיבור נולד כקליק שהוביל אותה להתעמק בטקסטים וללכת שבי אחריהם עד שהגיעה לביתו של עמרם וכדבריה גילתה "…מעיין שלא נגמר, לחנים יפהפיים שנוגעים בלב וטקסטים שנכתבו כנראה עלי.. שירי געגוע לאהוב, אכזבה, כאב ואהבה. אהרן עמרם מספר בשירי החול שלו את סיפור חיי בעצם וזה מה שגורם לי להיקשר ליצירה שלו."

נועה אהרוני שרה אהרון עמרם. צילום יובל אראל
נועה אהרוני שרה אהרון עמרם. צילום יובל אראל

את ההתעניינות ולימוד החומרים של אהרון עמרם היא לקחה כפרויקט מוזיקלי אישי ואמש היא עלתה לבמה במרכז התרבות של תיאטרון ענבל בשכונת שבזי נווה צדק עם מופע במסגרתו היא מבצעת שירה ועיבודי נגינת פסנתר לכמה משיריו של עמרם. הלכתי על המופע הזה כמי שמלווה שנים רבות את היצירה של אהרון עמרם ומקצבי תימן כהרפתקאה מוזיקלית לטעום שינוי בצליל המוכר.

מיכל ואביגייל שרות עם נועה אהרוני שרה אהרון עמרם. צילום יובל אראל
מיכל ואביגייל שרות עם נועה אהרוני שרה אהרון עמרם. צילום יובל אראל
עידו אבירם עם נועה אהרוני שרה אהרון עמרם. צילום יובל אראל
עידו אבירם עם נועה אהרוני שרה אהרון עמרם. צילום יובל אראל

לצידה של נועה אהרוני עלה במה הצטרפו המתופף עידו אבירם שעשה פלאים עם מערכת התופים שמתחת ידיו הפכו לצליל המקצבים התימנים הקלאסים שעד היום הופקו מטיפת אצבעות על גבי פח, שכידוע אין מאז ומעולם כלי נגינה במלודיה התימנית שיוצריה ממשיכים את המסורת של אין לנגן מאז חורבן בית המקדש. אני לא סתם מציין עובדות אלו כי במהלך המופע אכן אבירם הפיק את המקצבים הללו ביד אמונה והחזיר אותי לחזיונות של הנשים הזקנות בראש העין המנגישות מקצבים באצבעות הידיים על גבי פחי שמן או זיתים ריקים, קלאסיקה.

נועה אהרוני שרה אהרון עמרם. צילום יובל אראל
נועה אהרוני שרה אהרון עמרם. צילום יובל אראל

לצד השירה, הנגינה והמקצב מעטרת נועה את העיבודים שלה עם שירות וקולות של שתי ווקליסטיות מצויינות – מיכל בראודה ואביגייל לב שנתנו את האפקט המקהלתי לשירה.

הערב במהלכו בוצעו בסך הכל שמונה יצירות, הראשונה בכלל של המוזיקאי המצרי המנוח, האמצעית גרסה עכשווית של נועה ליצירה של רבי שלום שבזי, כל השאר משיריו של עמרם היה מעין מסע בכלי רכב שונה לחלוטין אל הנעימות והמילים שאת חלקן הכרתי מהאזנה במופעים ובאלבומים.

נועה אהרוני שרה אהרון עמרם. צילום יובל אראל
נועה אהרוני שרה אהרון עמרם. צילום יובל אראל

בחרתי להציג שתי יצירות שנועה אהרוני בצעה – את הביצוע לשיר "יאלי סרקאת אלנום" שמילותיו ולחנו נכתבו בידי אהרון עמרם, השיר השני והיותר מוכר הוא – "מחיבת אלעהיב" שמילותיו ולחנו נכתבו בידי אהרון עמרם. לצידם הבאתי את הגרסאות המקוריות של עמרם עצמו. תהנו.

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: