קליפים חדשים

שרה סמיר – Burning Fire

הזמרת שרה סמיר משיקה את שירה הראשון – "Burning Fire", האזינו

סיפורים היא מילת הקוד, לשרה סמיר יש הרבה סיפורים, אחד מהם היא מביאה בשיר "Burning Fire" שנכתב, הולחן ומבוצע על ידה. השיר עוסק בקונפליקט בין אהבה לכאב. בתחילה שרה מדמה את עצמה לעלה הנושר, מבקשת לשחרר אותה ומבטיחה לחזור כמו השמש באור הבוקר, בבית השני מדמה עצמה שרה לטיפות הגשם השוטפות הכל ומותירות מאומה אחריהן, עם כל הדימויים הללו מבקשת שרה להאמין בגורל ובאהבה שהוא יזמן אליה. את שלל הדימויים ומצבי הרוח הללו מגישה שרה סמיר בשפה האנגלית ובמעטפת מוזיקלית שעובדה במשותף עם אבי טולדנו שגם הפיק מוזיקלית. יש כאן אווירת ריחוף אם כי עגמומית מה…

הסיפור השני ולמעשה המוקדם יותר הוא הסיפור המשפחתי של שרה סמיר, לבטח שם משפחתה מצלצל אצלכם.ן… אכן, שרה היא אחותה של הזמרת חיה סמיר, אחותה הגדולה, אחות נוספת היא הגר, אף היא מוזיקאית יוצרת ומבצעת. האחיות נולדו לנביה סרחאן איבן אריף ונבאויה אבראהים מוסא, אשר הגיעו לארץ ממצרים בשנת 1968, וקיבלו מקלט מדיני בעקבות הרדיפות שחווה האב, עיתונאי, משורר ומבקר של הממשל. תחת שלטונו של גמאל עבד אל נאצר, האב נעצר לא אחת בעקבות הביקורת שפרסם. יחד עם אשתו שהיתה בסך הכל בת  14 וחצי ובהריון עם בתה הבכורה, הם נמלטו לישראל אשר קיבלה אותם והכירה בהם כפליטים. הם שינו את שמותיהם לג'וזף ולילי סמיר וילדיהם גדלו כיהודים עד שזהותו של האב נחשפה פומבית במהלך ביקורו ההיסטורי של נשיא מצרים אנואר סאדאת, אותו הכיר האב בכלא. מכאן הסיפור רק הולך ומתעצם במורכבותו הן בהשפעה על בנותיו הצעירות והן במסלול חייו.

את כלל הסיפורים המלווים את חייה בין זהויות, דתות, עמים, מאבק, השתלבות, אהבה למוזיקה ולשירה היא יוצקת כעת כאישיות גלובלית עם עושר רב תרבותי ובוחרת באנגלית, כשפה הכי מדוברת בעולם (פרט לסינית והודית…) כדי להפיץ את הבשורות שלה.

כך הבוקר שרה על השיר – "אין דרך לספר סיפור על מסע יצירתי בכמה משפטים אבל אנסה לשתף אתכם בחלק קטן ממנו… במהלך השנים נפתחו ונסגרו עבורי כמה דלתות. בהתמדה וללא פשרות המשכתי, לא ויתרתי. כל הזמן אמרתי לעצמי שכל מה שאני צריכה לעשות זה להמשיך לדפוק עליהן, עד שיום אחד אדפוק על הדלת הנכונה שתיפתח לי  ולעולם לא אצטרך לשוב. כאשר הגיע היום הזה, כמובן הייתי מוכן בפיתחה עם הגיטרה שלי וספר שירים בתיק. מוזיקה היא העולם שלי, מצאתי את השלווה שלי כאן, מצאתי מקום שאני שייכת אליו. אני חיה את זה כי זה נותן לי בתמורה חיים מידי יום. אם יתמזל מזלי להצליח ולגעת באנשים עם המוזיקה, אני אדע שעשיתי את עבודתי. תודה לכל מי שליוו אותי במסע המדהים הזה, בזכותכם אני נמצאת ביום במקום הזה. תודה מיוחדת לאבי טולדנו, המפיק המוזיקלי שלי שהביא את עצמו ואת כישרונותיו ליצור איתי את האווירה והסאונד של האלבום. תודה שהאמנת בי. תודה מיוחדת לחיים שמש על הייעוץ האמנותי ועל איסוף צוות יוצא דופן שעזר להגשים את החלום שלי. אני שמחה ומוכנה להציג בפניכם את השיר הראשון – Burning Fire. תהנו."

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: