זה לא ממש משנה איך יקראו לסערת חורף בישראל, בסופו של דבר מדובר בצניחת הטמפרטורה, בגשמים וברוחות. אלו המרכיבים שלא באמת מזיזים לקהל יוצאי חבר העמים ובמיוחד לאלו שהם או הוריהם הגיעו מאוקראינה, ארץ שיודעת לקבל שלג לצד שמש, האחות הבועטת של מאמא רוסיה, זו שלא מקבלת את הניסיון להשתלט עליה בכח…
האוקראינים שלנו מלאו אמש את מועדון בארבי מהסיבה הפשוטה שההרכב האוקראיני DAKHABRAKHA חזר לביקור שני בתל אביב אחרי המופע המצויין שקיימו לפני שלוש שנים והפעם בהרכב מלא עם אולגה ציבולסקה וכלי ההקשה, אירינה קובלנקו בקלידים וג'מבה, נינה גרצקה בצ'לו והגבר בחבורה – דמארקו הלנייביץ המנגן באקורדיון, מפוחית, טבלה ותוף מרים. הרביעייה הגיעה לתל אביב במסגרת הסבב שלהם בעקבות האלבום האחרון – Alambari.
המופע של חברי DAKHABRAKHA אשר משמעותו של שמם הוא לתת – לקחת, הנו קוקטייל רותח של אלמנטים מוזיקליים פולקלוריסטים ה שואבים את מקורם ממנגינות אוקראינות עתיקות, מקצבים אפריקאים, ערביים וכמובן קריצה בולגרית צוענית. רובם של השירים וקטעי הנגנינה הם חגיגה פרועה של שמחה וקצב שאינם מותירים ישבן אחד קפוץ במקומו. הטקסטים של השירים, למרות שאינני מבין מילה אחת ברוסית ובאוקראינית מגיעים מתוך שירי עם וגם מחאה.
אפשר להגדיר את החבורה הזו כהרכב אוונגרד באשר לא רק הסגנון אלא גם המקור כלהקת הבית של תיאטרון האוונגרד בקייב – דאך, שם הם צמחו.
ההרכב שכאמור הפעם הגיע במלואו ועם כל העוצמה הרגשית והקצבית במסגרת המסעות הבלתי נגמרים שלהם ברחבי העולם קיבל אמש קבלת פנים חמה ואוהדת עם קהל ביתי אמיתי שלא נתן להם לרדת מהבמה עם סטנדינג אוביישן אדיר של רקיעות רגליים ממושכות שהרעידו את חלל המועדון, המוזיקאים לא נשארו חייבים והמשיכו את המופע כמעט עד חצות.
אני, בלי להבין מילה מהשירה כמו גם מהפטפוטים מאחורי בקהל, נהניתי מכל רגע. במיוחד כאשר בסופו של המופע אמר דמארקו מה הוא חושב על פוטין והניף את הדגל האוקראיני לקולות השמחה של הקהל. זה היה ערב בדיוק כמו שהגדירו המפיק גיל קרניאל – " חילוף של אנרגיה אדירה בין הפרפורמרים לקהל ובין הקהל לפרפורמרים".
לחצו לצפייה בגלריית התמונות המלאה
טעימה ממה שהלך אמש במופע
