דבורנית הדבורה או בשמו המדעי – Ophrys apifera הוא צמח מסוג גאופיט בעל פקעת ממשפחת הסחלביים. הוא צומח במזרח התיכון ובמספר מדינות באירופה. עיקר ההאבקה במין זה היא עצמית – טלטול קל ביותר של הפרח גורם לנפילת האבקנים על הצלקת ולהפריה. עם זאת, קיימת גם מעט האבקה זרה, על ידי זכרים של דבורה ממין ספציפי, אותה הפרח מחקה. הוא פורח בתקופת האביב וניתן למצוא אותו בשמורת הסחלבים בחורשת טל, מחצבת נשר בכרמל, הר מירון וברחבי רמות מנשה.
את שמו של הפרח ובקיצור Apifera אמצו ארבעה מוזיקאים להגדיר את הרכבם, הרכב סופר גרופ הכולל את הקלידן ניתאי הרשקוביץ, הקלידן יובל חבקין אקא ריג'וסר (אחיו של נועם חבקין – נומוק), הגיטריסט יונתן אלבלק והמתופף אמיר ברסלר, ארבעה שמות מוכרים בסצנת המוזיקה המקומית ואף מעבר לים, בוגרי בתי ספר למוזיקה ברמות תיכון ואקדמיה כאן ואף מעבר לים, במיוחד בתחומי סוגות הג'אז והג'אז החדש.
ההרכב הוקם לפני כשנתיים והוחתם לאחר זמן קצר בלייבל Stones Throe מלוס אנג׳לס. הארבעה השיקו את אלבום הבכורה – Overstand לפני קרוב לשנה.
מאז הספיקו לתור את אירופה בסבב הופעות, להופיע כאן מעל בימת פסטיבל אינדי נגב האחרון ולהשיק אלבום נוסף בתצורת EP בשם – 6 Visits במסגרתו הם נותנים מקום להשפעות ולמחוות לכמה יצירות מעולם הג'אז אשר השפיעו עליהם.
בהאזנה לשני האלבומים אני באופן אישי מוצא את עצמי בפרץ זכרונות וטעמים המתבססים על אלבום הג'אז המיתולוגי של פרנק זאפה המנוח – Hot Rats , יצירותיהם הנצחיות של אמרסון לייק ופאלמר ובזמן הזה המון צבעים מתוך הלייבל העצמאי Raw tapes אשר במסגרתו הם מופיעים במספר פרויקטים כל אחד לחוד.
אמש הרביעיה הופיעה במועדון האזור, אחד הספוטים היותר נישתיים לתחום מועדון של מוזיקאים עבור מוזיקאים. וכך ממש בעין הסערה שרובה ניזון מהרחש לחש בתקשורת ופחות במציאות, כי בינינו מהם כמה טונות של מים מהשמיים, כבישים מוצפים כי ברשויות לא טרחו על ניקוז מקדים בימי הסתיו וריהוט שמתעופף באוויר כי בעליו שכח להכניסו פנימה, עולם אחר חיכה לי בתוככי המועדון שאמנם לא היה חם ולוהט באש התנורים אך הציג רוגע וניחוחות בשעה שקדמה למופע, אין כמו כוס יין כדי לתת לגוף ולמח לצלול ולהתכונן לצלילים עצמם.
וכך באווירה אינטימית, קאמרית אפילו, סמוך לשעה עשר וחצי בערב, הפציעו ארבעת המוזיקאים אל הרחבה המרכזית במועדון כאשר מסביבה כורסאות הקרטון המזמינות לרביצה, והגישו את היצירות שלהם, שעה וחצי של צלילים מדוייקים של רוח אמביינט ג'אזית המושפעת מכל הדברים שציינתי קודם לכן. שכבות שכבות של רבדי צלילים המשתלבים זה בזה וזה לצד זה לכדי אווירה של עולם ומקום אחר.
היה טוב. וכמו שניתאי הגדיר זאת – יער מכושף של ביטים פריכים ופסיכדלים, פוסט ג׳אז וירטואוזי ומוזיקה קלאסית מודרנית.
קבלו קמצוץ של טעימות…
