ב-2019 פסקה פרקליטות המדינה כי הריקוד הצמוד ("לאפ דאנס") נכנס תחת הקטגוריה של מעשיי זנות ועל כן בעלי מועדונים אשר בשטחם מתבצעים ריקודים אלו עשויים לעמוד לדין פלילי באשמת סרסרות.
ועדת התיכנון והבנייה של עיריית תל אביב אימצה את מסמך המדיניות שהגישה יועצת ראש העיר לקידום מעמד האישה וכך בפברואר 2020 יצא צו סגירה למועדוני החשפנות בתל אביב. ארגוני הנשים סימנו זאת כניצחון נוסף במאבק למניעת הסחר בנשים, כאות לכך הוקם מרכז "המרחב החברתי" על חורבותיו של מועדון החשפנות הידוע הפוסיקאט ובתוכו מוזיאון עם סיורי אודיו מודרכים המנסה להעביר למבקרים את תחושות הניצול וההחפצה של עובדות הפוסיקאט לשעבר והתעשייה כולה.
אבל לסיפור זה יש גם צד אחר, זה של החשפניות עצמן אשר קמו בוקר אחד למציאות אחרת שבה החליטו בשבילן כי המקצוע שבהן עסקו כל חייהן מוגדר מעתה כניצול של גוף האישה ומקור פרנסתם אינו רלוונטי ואף גובל בעבירה פלילית.
החוק החדש המגדיר את הלאפ דאנס כמעשה זנות אמנם בא להגן על נשים רבות שנוצלו ונרמסו בתעשיית המין בישראל אך לטענת ארגון החשפנות הישראלי (ISU) חוק זה נקבע באופן חד צדדי ללא התייעצות עם גורמים בענף וזאת תוך כדי שלילת כל פתרון המביא איתו הסדרה חוקתית של תחום הריקוד הארוטי ומועדני הסטריפטיז, חלק מהנשים הצליחו למצוא עבודה חדשה אך למרביתן לא הייתה אלטרנטיבה והן מצאו דרכים פחות רשמיות ופחות בטוחות להמשיך ולהתפרנס.
הארגון עתר לבג"צ כדי לפסול את הרחבת חוק הזנות ללאפ דאנס תחת הטענה כי הנחיה זו פוגעת בזכויות יסוד חוקתיות אך בג"צ דחה את בקשתם לשינוי החוק, מאבקן זה אף מתועד בסרט הדוקומנטרי של ישראל הלפרן "הלאפ דאנס האחרון" המוצג כעת בסינמטקים ברחבי הארץ.
ערב ההארד רוק בורלסק הוא עוד נקודת ציון במאבקם של ארגון החשפנות הישראלי ושל יתר ארגוני תעשיית המין בישראל להכרה בזכויותיהם החברתיות והחוקיות, או כמו במילות הקומוניקט של האירוע:
"ערב ראשון מסוגו המהווה במה לתמיכה במאבק עובדי ועובדות המין בארץ, המתמודדות/ים מול סטיגמות ארכאיות ופרקטיקות של דחיקה, השתקה והדרה, כמו גם ביטול קולן.ם והגדרתן.ם העצמית. אוכלוסייה זו, אשר אינה פוגעת באף אחד/ת, עוברת רמיסה בוטה של זכויות אדם עקרוניות כגון: חירות התנועה, הגוף וחופש העיסוק והביטוי. בשם ערכי מוסר מנותקים ממציאות החיים בארץ של קבוצות פריווילגיות-שמרניות נדחקות/ים למחתרת מאות א.נשים שפוטרו בן לילה וללא אלטרנטיבה… האירוע הוא חגיגה מנצנצת המזדעקת כנגד הפטרונות, הדיכוי והמישטור של עובדי ועובדות המין".
במונח בורלסק (או בעברית גַּחְכִּית) משתמשים כדי לתאר סוג של תיאטרון קברט הומוריסטי וסאטירי שהיה פופולארי בעיקר במאה ה-19 באירופה ובארה"ב ואופיין בין היתר בלבוש מינימליסטי וגרוטסקי עם הומור המשלב רמיזות מיניות. על אף ההצלחה העממית, רשויות שלטון רבות ראו בעין לא יפה את הצגות הבורלסק הבוטות והביקורתיות ולא פעם נקטו בצעדים פורמליים כדי לבטל / לקנוס או להוציאן אל מחוץ לחוק. נשמע מוכר? לא סתם נבחר הבורלסק כדי להוביל את כיוון האירוע בתאטרון תמונע.
יוזמות הערב אפרת רובינשטיין – יו"ר עמותת החשפניות ורומי לוי – יו"ר ארגון ארגמן רקחו אירוע חד פעמי המשלב בין הופעות רוק לקטעי סטנד אפ וסיפורים קומיים לצד פרפורמיות בימתית של נציגים מעובדי ועובדות תעשיית המין בישראל וביניהן חשפניות, מלכות דראג,BDSM ואחרים. תמהיל של קרקס מוזיקלי צבעוני בגוונים חושניים, אז ברור שהכרטיסים למופע הזה אזלו שבועות לפני קיומו.
את הרשימה המוזיקלית של הערב הרכיבו שלוש להקות, המפשעות, ה-Batshitcrazies ואנטיגונה רקס, הבחירה לא מקרית, שלושת הלהקות נמצאות על ז'אנר הפאנק רוק עם מילים בוטות ומחאתיות. על עמדת ה-DJ הופקד לא אחר מאורי Mixmonster ורטהיים (The apples) אשר התחבר בקלות אל אווירת המקום בצעיף נוצות וסט מוזיקלי סקסי.
ולפני שעולות הלהקות להופיע אנו פותחים את הערב עם לונה ועם הסיפור "אני שונא זונות" פרי עטה, הלבוש השמרני בעל האופי הצרפתי (יש אפילו שפם תואם) של לונה עומד בקונטרס חד אל מול הבוטות והישירות של סיפורה. 5 דקות שהכילו עולם שלם והנה אנחנו כבר עם הלהקה הראשונה.
אם יש להקה ישראלית שאצלה כל הופעה זו הצגת בורלסק אלו יהיו בטוח המפשעות שפתחו את הצד המוזיקלי של הערב. הלהקה נוסדה ע"י האחים איילון ועמית'קס, אליהם הצטרפו נמרוד גולדפרב וגדי פטר. ההרכב שכבר פעיל כעשור משלב בין שירי רוק מחוספסים כמו "צרה צרורה" או "אהבה כבר" ושירי פאנק מחאתיים כמו "ישראל היום" "וצרת תרבות". בנוסף לכל זאת סולן הלהקה איילון רוקח הוא תופעת תרבות ייחודית כאשר על הבמה הוא עוטה על עצמו חזות תיאטרלית מטושטשת בגבולותיה המיניים. גם הפעם לא נחסכו הדימויים האלו מאיתנו ולקראת סוף ההופעה פשט איילון את החליפה ונשאר עם מחוך וגרביוני רשת שהצטרפו לפניו הצבועות בסגנון תיאטרון קאבוקי יפני.
חלל ההופעות של תאטרון תמונע נראה הפעם שונה מהרגלו, הכיסאות והשולחנות הועלמו ואל הבמה הרגילה התווספה עוד יחידת Catwalk שבסופה עומד לו בהדרו מוט ריקוד מכובד, סימן ההיכר המובהק של כל מועדון חשפנות שאליו הצטרף חישוק ענק המשתלשל לו מתקרת התיאטרון, שניהם שימשו את הפרפומריות השונות שליוו את הלהקות בריקודים והופעות בעלי גוון ארוטי רך בשילוב מרשים של יכולות אקרובטיות שלא היו מביישות כל תחרות ספורט אומנותי. (בטוחים שאין ענף כזה באולימפיאדה?)
ההופעה הבאה בתור היא של מיכל לשינסקי וטליה בן אריה ה-Batshitcrazies שמגיעות אלינו מחיפה. לפני כשנתיים יצא ה-EP הראשון שלהם שהכיל 11 שירים שאף אחד מהם לא עולה על יותר מ-2 דקות אבל לכל אחד מהשירים מילים מינימליסטיות, נוקבות, כועסות ומלאות ביקורת חברתית. ("פס יצור, איך זה קרה שאתם כולכם אותו יצור.."(פס יצור) או "זין על תל אביב, זין על תל אביבים, הדבר היחידי שאני יכולה לסבול שם זה כלבים.."(תל הביב). מה שעוד מדהים בצמד הזה שבעזרת רק שני כלי נגינה (בס ותופים) הן מצליחות להישמע כמו הרכב מלא ולעשות כל כך הרבה רעש מוזיקלי.
בחצי השנה האחרונה חברו ה-Batshitcrazies אל להקת המפשעות בסיבוב הופעות משותף, ראינו אותם מופיעים ביחד באינדינגב האחרון וגם הערב הצטרפו המפשעות אל בנות העטלף המשוגע אל שני שירים מלאי אנרגיה משתוללת כצפוי והרצוי.
ואם כבר אנרגית רוק משתוללת אז ההרכב המוזיקלי האחרון הערב הוא שלישיית אנטיגונה רקס המורכבת מסתיו בן שחר על התופים, יהוא ירון על הבס והזמרת סלאש אומנית קעקועים תמר קוקי אריאל. אפשר למצוא דמיון רב בין ה-Batshitcraizes לאנטיגונה רקס אם זו מבחינת הכלים המוזיקליים (בס ותופים בלבד) ואם זה בסגנון המוזיקלי – הפאנק הארד רוק המחאתי.
תמר קוקי אריאל היא גם לוחמת פמיניסטית מוצהרת וברבים משיריה היא נוקטת עמדה כוחנית ולא מוותרת כלפי הגברים והממסד שמתיר התנהגות פוגענית כלפי הנשים "אל תגיד לי שתלונות הורסות חיים של בנאדם, כשאנס יושב חודשיים וחוזר לתבוע דם, אל תגיד לי פמינאצית מה אכפת לי מסמכות
רוצחים אלפי נשים מדי שנה במדיניות" (שפתיים כבר סדוקות). עמדותיה הפוליטיות היו גם הסיבה העיקרית שאפרת רובינשטיין מארגנת הערב פנתה אל תמר אריאל כדי שתיקח חלק בבורלסק.
וכדי לעשות את ההופעה טובה יותר קיבלנו גם מופע שיבארי (אומנות הקשירה והשליטה) מאת גולדי סאנשיין שהשאיר את כולנו משתאים ועם לסת שמוטה לאורך חצי שעת ההופעה. אפרת רובינשטיין מספרת כי הבחירה בין המוזיקה הפמיניסטית של אנטיגונה רקס לבין מופע הקשירה המציג אישה קושרת אישה אחרת לא היה מקרי, כיו"ר ארגון החשפניות היא הרגישה כי הארגונים הפמיניזיים ניצלו את עמדות הכוח והשליטה שלהן בשיח הציבורי כדי לדחוף את הוצאת ריקוד הלאפ דאנס אל מחוץ לחוק וכך קשרו את ידיהן של החשפניות הישראליות.
קרדיטים אירוע:
הערב הוא יוזמה של יו"ר עמותת החשפניות בישראל אפרת רובינשטיין ביחד עם רומי לוי יו"ר ארגון ארגמן בשיתוף פעולה והפקה של איתן רדושינסקי מתיאטרון תמונע, וג'סיקה, הכוראוגרפית המיתולוגית של מועדון הפוסיקט. הכנסותיו למימון התהליכים המשפטיים של ארגוני תעשיית המין בישראל.
על הצד המוזיקלי: המפשעות, Batshitcrazies ואנטיגונה רקס, DJ: אורי Mixmonster ורטהיים.
ועל צד הפרפורמנס: גלי כהן, אנה אוליצקי, ג'סיקה, לידיה ון קראפט, גולדי סאנשיין, אלונה רטרו, אנטונלה, מרינה, רומי, לונה, קנדי, דניאל, אייבי וג'ני.
אקסטרות
גלריית התמונות המלאה: לחצו כאן
למידע נוסף – ארגון החשפניות הישראליות בפייס
הייי 🤣🤣🤣🤣🤣 זה ממש ממש מצחיק שאתן חשות מעצמכן רקדניות ולוחמות בעד פמיניזם ושאתן חושבות שאיזה כתבה באינטרנט תעזור לכן להחזיר את המועדונים … זה בולשיט אתן רוצות מועדון תפתחו אחד ושיהיה חוקי עד עכשיו אתן יותר בקטע של אחד נגד השניה אתן שונאות אחת את השניה אין ביניכן יחסי חברות בכלל ! לא יודעת איך תשרדו ככה ??? איך הייתן שורדות אם עדיין היה לכם מועדון ??? מה הייתן עושות ?
פסיכולוגית יקרה (או שלא) אישרתי את התגובה במיוחד מהסיבה שאוכל להגיב לה במילים הבאות – הפוסל במומו פוסל.