כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

מחזות זמר בתאטרוןסיקור הופעות
כולל וידאו

הדוויג והאינץ העצבני באמפי וואהל

המחזמר הלהטב"י "הדוויג והאינץ העצבני" עלה אמש באמפי וואהל בפארק הירקון, סוג של קאלט.

המחזמר "הדוויג והאינץ העצבני" אשר כתב ג'ון קמרון מיטשל, הוצג אתמול באמפי- וואהל בתל אביב ומספר את הסיפור סביב דמותה של הדוויג- טרנסג'נדרית אמריקאית, אשר נולדה כהנזל, נער נשי מברלין המזרחית, חובב רוק.

הנזל מרגיש תקוע בברלין עד שהוא פוגש חייל אמריקאי בשם לותר המעודד את הטרנסקסואליות של הנזל ולבסוף מציע לו להינשא לו ולעבור לארצות הברית ומכיוון שנישואים חד מיניים אינם אפשריים בארצות הברית, עליו לעבור ניתוח לשינוי מין שאינו מצליח והוא נשאר עם שארית קטנה ולא מתפקדת שאותה הוא מכנה "האינץ העצבני", כגודל שארית הבשר שנשאר… במקביל , אמו של הנזל נותנת לו את שמה ומכאן השם הדוויג.

הדוויג עוברת לארצות הברית ושנה לאחר מכן, בדיוק ביום נפילתה של חומת ברלין ואיחוד גרמניה, לותר עוזב אותה והיא מתאוששת מהפרידה הכואבת על ידי הקמת להקת רוק, אותה היא מכנה " השארית העצבנית" בהמשך, היא מתיידדת עם נער בשם טומי ספאק וביניהם נרקם שיתוף פעולה מוזיקלי ורומנטי. הדוויג מעניקה לו את שם הבמה "טומי גנוסיס" אולם הקשר מתפרק וטומי לוקח לעצמו את כל השירים שהדוויג כתבה איתו ובלעדיו  והופך לכוכב רוק עולמי ומשאיר את הדוויג להופיע בברים ומוטלים זולים כדי להתקיים.

הדוויג והאינץ העצבני. צילום מוטי קמחי
הדוויג והאינץ העצבני. צילום מוטי קמחי
הדוויג והאינץ העצבני. צילום מוטי קמחי
הדוויג והאינץ העצבני. צילום מוטי קמחי
הדוויג והאינץ העצבני. צילום מוטי קמחי
הדוויג והאינץ העצבני. צילום מוטי קמחי

הגרסה ישראלית נוצרה, בתרגומו, בימויו וכיכובו של רועי דולב, שאף גייס את שירותיו של מעצב הפיאות המקורי של המחזמר. הבכורה הישראלית אמורה הייתה להתקיים באביב האחרון, אך בגלל הקורונה התעכבה העלאת המחזמר ואתמול סוף סוף הוא הוצג לראשונה בתל אביב ( לאחר שהוצג קודם במודיעין וחיפה).

את רועי ליוו ארבעה נגנים וזמרת.  למחזמר מבנה ייחודי המתחיל כשהקהל עד להופעה של הדוויג ולהקתה, הנודדים בעקבות הופעותיו של טומי ברחבי ארצות הברית בניסיון לשחזר את  גלי ההצלחה שלו ולהתפרסם. תוך כדי, הדוויג – מתחילה לספר את סיפורה בצורה כנה. הסיפור המובא באמצעות פלאשבקים, קטעי וידאו עם אנימציה המוצגים על מסכים משני צידי הבמה. וכמובן, שירים עליהם אחראי סטיבן טראסק.

הדוויג והאינץ העצבני. צילום מוטי קמחי
הדוויג והאינץ העצבני. צילום מוטי קמחי
הדוויג והאינץ העצבני. צילום מוטי קמחי
הדוויג והאינץ העצבני. צילום מוטי קמחי
הדוויג והאינץ העצבני. צילום מוטי קמחי
הדוויג והאינץ העצבני. צילום מוטי קמחי

העלילה המעניינת והרקורד המופלא מאחורי מחזמר זה, – ארבעה פרסי טוני ומחזמר שהוצג בברודווי,  גרמו לי לחכות לערב זה בהתרגשות רבה אולם מבחינתי האישית, הציפיות לא תאמו את מה שחוויתי. לטעמי, המונולוגים היו ארוכים מידי  והמוסיקה לא הייתה בועטת כפי שציפיתי ממופע רוק. יחד עם זאת, נראה היה שהקהל נהנה מאוד ועקב אחרי הסיפור, יחד עם שילוב השירים באדיקות רבה ואין לי ספק שמחזמר זה ימשיך וינחל הצלחה יחד עם קהל המעריצים שלו.

 

גילי יעיש (ווסק)

גילי ( גילה) ווסק- יעיש, עוסקת בהוראה וחובבת מוסיקה ומחול.

מוטי קמחי

צלם עיתונות עוד מהימים שבאמת קראו כאן עיתונים מנייר, נקבו בשם של עיתון, מוטי היה צלם במערכת, בעצם בשטח. מוטי גם שרוף על מוזיקה טובה, אולדסקול ישראלי של המאה שעברה, רוק, ג'אז, דברים טובים. מעת לעת כשהוא לא מוזעק לצלם אסיפת בחירות או הפגנה הוא מוצא את הזמנן להביא עבורנו מטעמי צילום מהופעות.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
%d