חדשות הסצנהחדשות מקומיות
כולל וידאו

הזמר שימי גל הלך לעולמו

בשנים האחרונות סבל שימי גל מבעיות לב והפסיק את פעילותו בתחום המוזיקה

אבל בסצנה הימתיכונית הוותיקה. הזמר שימי גל, מי שיצק לתוככי הסצנה הימתיכונית הישראלית את הצליל הטורקי עם האווירה הכבדה של הדיכאון, עצב והבנה, הלך לעולמו לאחר התקף לב. באותן שנים הוא היה כוכב ענק בסצנה המזרחית, אולם כבר שנים ארוכות שהוא לא פעיל ונעלם מעיני הציבור בעקבות מצבו הבריאותי, שימי גל לקה מספר פעמים באירועי לב ואף עבר אירוע מוחי.

שימי גל החל להופיע ולשיר על רקע המעבר בין הצליל הים תיכוני הקליל של סוף שנות השמונים וההליכה לעבר ההארד קור של השירה הטורקית בשנות התשעים. בסגנון שהביא לישראל הוא היה הנביא של אלי לוזון, עופר לוי וכל הסקציה המוזיקלית שאמצה את המוזיקה הטורקית. למעשה שימי גל היווה בחייו את ההמחשה לכל תיזת שירי הדיכאון של המוזיקה המזרחית "הכבדה"

אלבומו הראשון "ימים יפים" יצא בשנת 1986 באמצעות האחים ראובני סימן את הקו הטורקי עם השיר "אבא". באלבום הבא – "בואי הביתה" שיצא בשנת 1988, אף הוא בידי האחים ראובני, הוא שבה את לב המאזינים עם פיסת דיכאון קלאסית – "נדם שירי" שנכתב בידי שלמה כישור המנוח על פי לחן טורקי עממי, הוא דימה את שברון לבבו מאהבה נכזבת כמוות אמיתי. גם שירים נוספים באלבום שמילותיהם נכתבו גם כן בידי שלמה כישורי לפי לחנים טורקיים עממים – "זו משאלתי" ו"רק אליך אלוהי" עוסקים בשאלות של סבל, דיכאון וחיים קשים.

באלבומיו הבאים – "גן נעול" משנת 1991  ו"נתיב התקווה" שיצא בשנת 1993 בהם השתתף גבי דהאן בכתיבת המילים על פי לחנים טרקים ויוונים המשיך שימי גל את הקו המוזיקלי האופייני תוך שהוא משלב גם שירים בשפה הערבית. רבים משיריו אומצו בהמשך בפי זמרים ימתיכוניים רבים ואף הפכו למה שקרוי "נכס צאן ברזל" בערבי שירה פרטיים – קריוקי ודומיו.

כך עם היוודע דבר מותו של שימי גל, הודיע חגי אוזן, מנהל אמנים ואיש תקשורת בתחום המוזיקה הימתיכונית – "נדם ליבו של שימי גל. אחד הזמרים המיוחדים שהיה ממבשרי הצליל הטורקי למוזיקה שלנו, עבר כבר כמה אירועי לב, הלך ודעך, עד שנכנע. עם קול חד וחודר את הנשמה, הוא צבע את תחילת שנות התשעים ברקע של אמצע הלילה. שיריו "אסור היה לך לעזוב", "גן נעול", "רק אליך אלוהיי", הגיעו ממעמקי הים התיכון. בשירו הגדול ביותר, "נדם", הוא ניבא את פטירתו.

"נדם, נדם,

נדם שירי בתוך ליבי…".

להאזנה לשיריו של שימי גל בספוטיפיי

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: