שבת, אוקטובר 31, 2026

שפיטה – ENTA

לצד החדשות על החיים החדשים שנוצרים בבטנה של רותם שפי, הלא היא הזמרת היוצרת שפיטה, היא משחררת הבוקר שיר בשפה הערבית – ENTA. השיר שנכתב בידי אחמד מאהדי והולחן על ידי עדאל אל עיראקי בוצע לראשונה בפי הזמרת מהאמירויות באלקיס, הנחשבת לאחת מכוכבות הפופ המפורסמות במדינות המפרץ. הקשר בין השתיים נוצר במהלך שנת הקורונה, עוד לפני ייסוד היחסים הרשמיים בין המדינות. לאחר ששפיטה שלחה את הביצוע לדיווה האמירתית וזכתה לקבל ממנה מחמאות ופרגון, יצאה שפיטה לצלם לו קליפ בבימויו של אהוד איתן. את העיבוד המוזיקלי המקומי יצק בן זוגה של שפיטה, המוזיקאי והמתופף דקל דביר.

כך שפיטה עם השקת הקליפ – "אני כל כך מתרגשת לשחרר את הקאבר המהמם הזה לשיר של הזמרת בלקיס, שבדיוק כמוני, היא אחת הכוכבות הגדולות שהעולם ראה וגם גרה מטר ממני בשכונה שבה גדלתי בדובאי. אפילו שאני בחיים לא הייתי כותבת טקסט שקורא לגבר לא לעזוב אותי, למה מי הוא בכלל האפס הזה?? עדיין זה שיר פצצה ואני גאה לעשות לו עיבוד רטרו משלי. בקליפ תוכלו להנות ממבחר משובח של גברים חתיכים, כולם הנגנים שלי, ואבישג רקדנית הבטן, והדובדבן שבקצפת – דין מירושניקוב השרמנטי והגבר היחיד בעולם שהצליח לגרום לי להתחנן אליו. פעם אחרונה. השיר בערבית אבל תירגמתי לכם חצי ממנו
לאנגלית כי אני לארג׳ית, אז יאללה תגבירו ושאט עפ!!!" 

לנוחות הציבור והצופים\מאזינים.ות קבלו את שתי הגרסאות לשיר.

הגרסה של בלקיס

 

הכי חדשים

גאווה ישראלית: הצלילים שחזרו למרוקו

לפעמים המוזיקה מצליחה לחצות גבולות שהמציאות הפוליטית מתקשה לעבור. אמש, חמישי 29 באוקטובר, קיבלנו לכך תזכורת מרגשת...

הקליק האחרון: הפאנק לא מת, הוא רק הזדקן

הכול התחיל במרתף שחור בדיזנגוף יש סרטים שאתה צופה בהם, ויש סרטים שלוקחים אותך בחזרה אל החיים שלך....

דיק טרנטון: מי רצח את ההיגיון?

,מה קורה כשבלש חוקר שלוש תעלומות רצח, אבל בכל פעם ההיגיון בורח מזירת הפשע? ואם זה לא...

שעות לפני מנורה: מי העלים את איתי לוי מהאינסטגרם?

יש ימים שבהם הכול אמור לעבוד כמו שעון. האורות מוכנים, הנגנים נערכים, אלפי כרטיסים כבר נמכרו והקהל...

מאיכילוב ועד הפרלמנט הגרמני: המוזיקה חוצה גבולות

יש מי שמגיע לאולם קונצרטים כדי לשמוע מוזיקה, ויש מי שהמוזיקה צריכה להגיע אליו. ילד המאושפז בבית...

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

השאר תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

דוקאביב: הכבש, מריאן ואסתר נפגשים בגליל

יש סרטים שמספרים סיפור. אחרים מחזירים אותנו בזמן באמצעות שיר מוכר. פסטיבל דוקאביב גליל חוזר למעלות-תרשיחא בפעם...

רביד כחלני אוצר בענבל: ארבעה אמנים, ארבעה מופעי סולו

החזון של רביד כחלני ממשיך להתפתח בחודש אוגוסט האחרון דיווחתי כאן על המהלך החדש של רביד כחלני במרכז...

וולוו V-SOUNDS: תל אביב מתמלאת במוזיקה ביום שישי

תל אביב מתכוננת ליום שישי מוזיקלי במיוחד. אירוע VOLVO V-SOUNDS מבקש להפוך כמה ממוקדי הבילוי המוכרים בעיר...

בין הקלפי לרחבה: פסטיבל PACOFEST מציע בחירה אחרת

יש משהו מסקרן במפגש שבין גלריה לאמנות לבין רחבת ריקודים. מצד אחד, יצירות שמבקשות מהצופה להתבונן, לחשוב...

כשהקולנוע פוגש את הרוקנ'רול בנמל יפו

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, ויש כאלה שהמוזיקה שלהם ממשיכה להתנגן בראש שנים אחר כך. לפעמים...