קליפים חדשים

שאנן סטריט ושירן קרני – הבטחה

שאנן סטריט ושירן קרני יוצאים מהאמבטיה (!) עם ביצוע חדש לשירי חנוך לוין בפרשנות של אבנר גיגר, האזנה

את המחזמר "אמבטיה" כתב חנוך לוין המנוח בשנת 1970 כרביו סאטירי אשר הוצג לראשונה בתיאטרון הקאמרי, בעיצומה של מלחמת ההתשה, כשלוש שנים לאחר מלחמת ששת הימים. בינואר 1970, המועצה לביקורת סרטים ומחזות פסלה את כל הטקסט של הרביו שהוגש לאישורה, אך חזרה בה כשנדרשה לנמק את החלטתה. ההצגה עוררה סערת רוחות ציבורית חסרת תקדים ונפסלה להופעה אחרי 19 הופעות.

המחזמר היווה מחאה כנגד תופעת זחיחות הדעת שרווחה בארץ באותם ימים עת חשנו כגדולים מהחיים…. לוין ביקר באצבע זקורה את תחושת הגאווה שמילאה את הארץ.

50 שנה אחרי מגיע המוזיקאי אבנר גיגר ויוצר מחווה עדכנית לשיריו של חנוך לוין במסגרת – "מילה שלי!  – משירי חנוך לוין" בהפקתו המוזיקלית של שאול בסר ובביצועם של שאנן סטריט ושירן קרני.

כך אבנר גיגר על הפרויקט החדש – "כשעבדתי על הפרוייקט חיפשתי טקסטים של לוין שיש בהם חיבור למציאות של היום. צריך לומר שזה לא היה קשה במיוחד- יש לטקסטים של לוין הרבה פעמים איכות נבואית ממש וגם בהרבה מובנים המציאות הפוליטית בישראל לא השתנתה כל כך לטובה. הטקסט של הבטחה הופיע ב״מלכת אמבטיה״ של חנוך לוין לפני 51 שנה! כשקראתי אותו זה היה ממש עוצמתי והוא לא הניח לי. זה היה מדהים בעיני כמה הוא רלוונטי היום (זה היה עוד אי שם בתקופת טראמפ וביבי!). היה לנו ברור כמה חשוב ואקטואלי להגיב לפוליטיקאים שלא מציעים שום תקווה, שום דבר חוץ מ״דם ודמעות״. ועל זה השיר. מבחינתי החלום היה שמישהו כמו שאנן יעשה את השיר והוא באמת הסכים. הסשנים איתו היו מדהימים ומפוצצים בהשראה ואנרגיות. הוא לקח את השיר למקום אחר לגמרי, מוזיקאי ענק אישיות באמת יוצאת דופן. ההקלטה איתו שמה את השיר על מסלול אחר לגמרי עם עוד ועוד שכבות של רעיונות (כמו מוסיקה שכאילו באה מהשטטל, שירן קרני המעולה שהביאה איתה את הצבע שלה, והמון נגנים אדירים תרמו כל אחד עוד שכבה בשיר."

כאמור, "הבטחה" הינו הסנונית הראשונה מתוך הפרויקט בו נוטלים חלק אמנים רבים. על הקליפ אחראי יוסי אוחיון.

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: