יום שישי, אוקטובר 30, 2026

לגו-בוי – Neme_check

המוזיקאי זמיר גולן, גיטריסט בהרכב The Goldman brothers, שהקליטה את אלבום הבכורה שלה בלונדון עם מפיק העל כריס פוטר (the verve, the roling stones, kean,the clash), יוצא לדרך אישית. עושה צעד ראשון בדרך בטייטל העכשווי –  Neme_check אל קדמת הבמה. ועובד על אלבום סולו. לגו-בוי הוא הסנונית הראשונה מתוכו.

כך זמיר על השיר הטרי – "גדלתי כילד בעיר קיטו באקוודור,  ממש על קו המשווה. בחודשים הראשונים הייתי מאוד בודד, אחרי שנזרקתי בבת אחת מתוך הבועה של בית הילדים בקיבוץ, אל תוך עולם חברתי שונה לגמרי, עיר גדולה, שפה חדשה, והרבה אנשים זרים. התחלתי למלא את חיי באלפי קוביות של לגו, בכל מיני צורות, צבעים וגדלים. הייתי בונה אין סוף ספינות חלל, מטוסים, אוניות ותחנות משטרה דמיוניות. וכך חייתי בתוך מציאות נפלאה, שבה יכולתי לברוא עולמות ולהחריב אותם, להגיע לכל מקום ביקום, להתחיל מלחמות, לנצח, להפסיד, להתחיל הכל מחדש, בכל רגע שרציתי. אחרי זמן מה עזבתי את הלגו ולא נגעתי בו יותר. במובן מסוים, אני אולי ממשיך לשחק בלגו, להרכיב ולפרק צלילים,  כי שירים הם אולי ספינות החלל הכי גדולות שיש, שאיתם אתה יכול לעוף לכל מקום. ובכל זאת משהו מהתמימות של ילד הלגו הלכה לאיבוד. כי עכשיו השאלות הם, למי יש ספינה יותר גדולה, מי נוסע יותר רחוק, מי מרוויח יותר קוביות…  ושם בנקודה הזאת שבה הלגו הפך לאגו, שם בנקודה האבודה נולד השיר הזה כמין געגוע לא נוסטלגי, געגוע עתידני אל עולם של לגו בלי אגו."

על הקליפ אחראי  טל בדרק

הכי חדשים

הקליק האחרון: הפאנק לא מת, הוא רק הזדקן

הכול התחיל במרתף שחור בדיזנגוף יש סרטים שאתה צופה בהם, ויש סרטים שלוקחים אותך בחזרה אל החיים שלך....

דיק טרנטון: מי רצח את ההיגיון?

,מה קורה כשבלש חוקר שלוש תעלומות רצח, אבל בכל פעם ההיגיון בורח מזירת הפשע? ואם זה לא...

שעות לפני מנורה: מי העלים את איתי לוי מהאינסטגרם?

יש ימים שבהם הכול אמור לעבוד כמו שעון. האורות מוכנים, הנגנים נערכים, אלפי כרטיסים כבר נמכרו והקהל...

מאיכילוב ועד הפרלמנט הגרמני: המוזיקה חוצה גבולות

יש מי שמגיע לאולם קונצרטים כדי לשמוע מוזיקה, ויש מי שהמוזיקה צריכה להגיע אליו. ילד המאושפז בבית...

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

כל העיר יודעת: איתי ומור כובשים את מנורה

יש משהו מרגש בלפגוש אמנים בתחילת הדרך, לעקוב אחר הצעדים הראשונים שלהם, ואז לראות אותם כובשים במות...

השאר תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

דוקאביב: הכבש, מריאן ואסתר נפגשים בגליל

יש סרטים שמספרים סיפור. אחרים מחזירים אותנו בזמן באמצעות שיר מוכר. פסטיבל דוקאביב גליל חוזר למעלות-תרשיחא בפעם...

רביד כחלני אוצר בענבל: ארבעה אמנים, ארבעה מופעי סולו

החזון של רביד כחלני ממשיך להתפתח בחודש אוגוסט האחרון דיווחתי כאן על המהלך החדש של רביד כחלני במרכז...

וולוו V-SOUNDS: תל אביב מתמלאת במוזיקה ביום שישי

תל אביב מתכוננת ליום שישי מוזיקלי במיוחד. אירוע VOLVO V-SOUNDS מבקש להפוך כמה ממוקדי הבילוי המוכרים בעיר...

בין הקלפי לרחבה: פסטיבל PACOFEST מציע בחירה אחרת

יש משהו מסקרן במפגש שבין גלריה לאמנות לבין רחבת ריקודים. מצד אחד, יצירות שמבקשות מהצופה להתבונן, לחשוב...

כשהקולנוע פוגש את הרוקנ'רול בנמל יפו

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, ויש כאלה שהמוזיקה שלהם ממשיכה להתנגן בראש שנים אחר כך. לפעמים...