קליפים חדשים

לגו-בוי – Neme_check

הסנונית הראשונה מאלבום הסולו של Neme_check, האזינו

המוזיקאי זמיר גולן, גיטריסט בהרכב The Goldman brothers, שהקליטה את אלבום הבכורה שלה בלונדון עם מפיק העל כריס פוטר (the verve, the roling stones, kean,the clash), יוצא לדרך אישית. עושה צעד ראשון בדרך בטייטל העכשווי –  Neme_check אל קדמת הבמה. ועובד על אלבום סולו. לגו-בוי הוא הסנונית הראשונה מתוכו.

כך זמיר על השיר הטרי – "גדלתי כילד בעיר קיטו באקוודור,  ממש על קו המשווה. בחודשים הראשונים הייתי מאוד בודד, אחרי שנזרקתי בבת אחת מתוך הבועה של בית הילדים בקיבוץ, אל תוך עולם חברתי שונה לגמרי, עיר גדולה, שפה חדשה, והרבה אנשים זרים. התחלתי למלא את חיי באלפי קוביות של לגו, בכל מיני צורות, צבעים וגדלים. הייתי בונה אין סוף ספינות חלל, מטוסים, אוניות ותחנות משטרה דמיוניות. וכך חייתי בתוך מציאות נפלאה, שבה יכולתי לברוא עולמות ולהחריב אותם, להגיע לכל מקום ביקום, להתחיל מלחמות, לנצח, להפסיד, להתחיל הכל מחדש, בכל רגע שרציתי. אחרי זמן מה עזבתי את הלגו ולא נגעתי בו יותר. במובן מסוים, אני אולי ממשיך לשחק בלגו, להרכיב ולפרק צלילים,  כי שירים הם אולי ספינות החלל הכי גדולות שיש, שאיתם אתה יכול לעוף לכל מקום. ובכל זאת משהו מהתמימות של ילד הלגו הלכה לאיבוד. כי עכשיו השאלות הם, למי יש ספינה יותר גדולה, מי נוסע יותר רחוק, מי מרוויח יותר קוביות…  ושם בנקודה הזאת שבה הלגו הפך לאגו, שם בנקודה האבודה נולד השיר הזה כמין געגוע לא נוסטלגי, געגוע עתידני אל עולם של לגו בלי אגו."

על הקליפ אחראי  טל בדרק

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: