יום שישי, אוקטובר 30, 2026

מור יורמן – הכל הפוך פה

הזמרת היוצרת מור יורמן משיקה את השיר "הכל הפוך פה" אשר נכתב והולחן על ידה יחד עם שמרת שרף, בן שופן בהפקה מוזיקלית של עמית הראל. השיר הטרי הנו הסנונית הראשונה מתוך אלבום בכורה העומד לצאת בהמשך.

השיר מביא לצד צלילים חדש וקול רענן גם אמירה שלא פוגשים על בסיס יומי בעולם הפזמונים, מור מנסה להצביע על כך שמשהו לא בסדר עם החיים כאן, היא אמנם לא יכולה לסמן בוודאות אך אין ספק שהאמירה נכונה ובמקום.

כך מור על השיר – "השיר הזה שנכתב לפני כ-3 שנים הפך להיות רלוונטי כל כך בשנה האחרונה. שנה של מערבולת חברתית – מדינית – רגשית – אנושית. שיר מחאה לא מתיימר, שבא לבטא בפשטות הכי כנה – עד כמה הלכנו לאיבוד. עד כמה מושכים לנו בחוטים ואין לנו ברירה אלא לשחות בביצה הזו כמו כולם..ולהתלכלך. הוא מתייחס למי שיושב שם למעלה וגם למי שמרגיש שהוא חלק מהעדר אבל לא בהכרח רוצה להיות כזה. היו ימים שפתחתי חדשות או שוטטתי ברשתות החברתיות והרגשתי שאני רוצה לשבור את הכלים. אבל אני כהרגלי לא יודעת לשבור כלים.. אז אני פשוט כותבת ושרה. ואיכשהו, למרות רוחות השינוי המנשבות כאן לאחרונה.. אני עדיין מרגישה שאין זמן מדוייק יותר להודות שהכל הפוך פה. התקופה האחרונה הייתה מאוד מטלטלת עבור כל מי שנמצא בתוך המקצוע הזה. בקטע אבסורדי זה לימד אותי שכשהקרקע מתחתיי נשמטת יש לי דבר אחד להאחז בו – וזו דווקא המוזיקה. הרגיש לי שזה הזמן לקחת את המושכות לידיים ולעשות רק את זה. במיוחד כשמונח ה"זמן" הפך למשהו אחר מכל מה שהכרתי. שנים מצאתי את עצמי בתוך ה"plan B" בחיי. ואיך שלא הפכתי את זה, הבנתי שאין לי איך לברוח ממה שאני הכי רוצה לעשות – וזה לגרום למישהו אחר להתרגש מהמוזיקה שלי. אני נרגשת להוציא היום את השיר הראשון שלי ומקווה שתתרגשו יחד איתי 🙂 "

על הקליפ – נועם רוט ושמרת שרף

 

 

הכי חדשים

דיק טרנטון: מי רצח את ההיגיון?

,מה קורה כשבלש חוקר שלוש תעלומות רצח, אבל בכל פעם ההיגיון בורח מזירת הפשע? ואם זה לא...

שעות לפני מנורה: מי העלים את איתי לוי מהאינסטגרם?

יש ימים שבהם הכול אמור לעבוד כמו שעון. האורות מוכנים, הנגנים נערכים, אלפי כרטיסים כבר נמכרו והקהל...

מאיכילוב ועד הפרלמנט הגרמני: המוזיקה חוצה גבולות

יש מי שמגיע לאולם קונצרטים כדי לשמוע מוזיקה, ויש מי שהמוזיקה צריכה להגיע אליו. ילד המאושפז בבית...

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

כל העיר יודעת: איתי ומור כובשים את מנורה

יש משהו מרגש בלפגוש אמנים בתחילת הדרך, לעקוב אחר הצעדים הראשונים שלהם, ואז לראות אותם כובשים במות...

ללכת שבי אחריו: רובין וויליאמס מפנה את הבמה ליחזקאל לזרוב

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, ויש כאלה שמלווים אותנו שנים בזכות הרעיונות שהותירו אחריהם. "ללכת שבי...

השאר תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

דוקאביב: הכבש, מריאן ואסתר נפגשים בגליל

יש סרטים שמספרים סיפור. אחרים מחזירים אותנו בזמן באמצעות שיר מוכר. פסטיבל דוקאביב גליל חוזר למעלות-תרשיחא בפעם...

רביד כחלני אוצר בענבל: ארבעה אמנים, ארבעה מופעי סולו

החזון של רביד כחלני ממשיך להתפתח בחודש אוגוסט האחרון דיווחתי כאן על המהלך החדש של רביד כחלני במרכז...

וולוו V-SOUNDS: תל אביב מתמלאת במוזיקה ביום שישי

תל אביב מתכוננת ליום שישי מוזיקלי במיוחד. אירוע VOLVO V-SOUNDS מבקש להפוך כמה ממוקדי הבילוי המוכרים בעיר...

בין הקלפי לרחבה: פסטיבל PACOFEST מציע בחירה אחרת

יש משהו מסקרן במפגש שבין גלריה לאמנות לבין רחבת ריקודים. מצד אחד, יצירות שמבקשות מהצופה להתבונן, לחשוב...

כשהקולנוע פוגש את הרוקנ'רול בנמל יפו

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, ויש כאלה שהמוזיקה שלהם ממשיכה להתנגן בראש שנים אחר כך. לפעמים...