סיקור הופעות

בראשית היה פסטיבל Genesis בפארק הירדן

פסטיבל Genesis בפארק הירדן היווה את הגשמת חזון החזרה לחיים של עולם התרבות

בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ והקורונה טרפה את הקלפים, עשתה תוהו ובוהו וחושך על פני עולם התרבות. ורוח אלוהים מרחפת מעל ארץ הקודש ואחרי שנה וקצת…ויהי רוק!

אחרי מבצע החיסונים המוצלח וניצחון הרוח הישראלית, הפכה את ישראל לראשונה בעולם, לקיים פסטיבל טבע של יומיים מסביב לשעון עם קהל של 7000 איש מכל רחבי הארץ, כאילו היה מדובר בפסטיבל קואצ'לה המפורסם.

היה זה לגמרי מחזה סוריאליסיטי אחרי תקופת הקורונה ושלושת הסגרים, לראות את שלל הבחורים והבחורות מסתובבים חופשי, בין אם זה בקרחנות של הטראנסים מה-DJ-ים השונים שהקפיצו את הרחבה, או שסתם נהנו מטעמו לא רק של עץ הדעת, אלא גם מטעמם של ההמבורגר, הפיצה, הגלידה האמריקאית והצ'ורוס.

גם זה וגם ההופעות של שלל האומנים הגדולים במוזיקה הישראלית במהלך הסופ"ש, היה לגמרי רגע מכונן לא רק בישראל אלא גם בעולם כולו, בו עולם ההופעות קם לתחייה באופן הכי רשמי שיש, כאילו זה היה ספיישל הריאליטי "חזון העצמות היבשות" של הנביא יחזקאל.

ואם כבר לחוות את הגשמת החזון בשידור חי, אז אין יותר רוחני מאשר לחוות זאת בקבלת השבת. ואם כבר מדברים רוחניות ומוזיקה ישראלית, הדבר הכי מתבקש היה לקבל את מוש בן-ארי.

מוש בן ארי, פסטיבל גנסיס. צילום תומר שיינפלד
מוש בן ארי, פסטיבל גנסיס. צילום תומר שיינפלד
מוש בן ארי, פסטיבל גנסיס. צילום תומר שיינפלד
מוש בן ארי, פסטיבל גנסיס. צילום תומר שיינפלד

ו"הנה הנה הוא בא!". איך שמוש עלה לבמה, שאגות הקהל פתחו את שערי השמיים, ונתנו את האות לקבלת השבת. צלילים עולים מהקאבר הבלתי נשכח לאריאל זילבר "ואיך שלא" כשהקהל שר כ ו ל ו את הבית הראשון. רגע לפני הפזמון יש את השורה בverse "שקט עכשיו!". איזה שקט ואיזה נעליים???

הקהל הרעיד את ענפי הפארק בשירה גדולה כאילו היה זה רגע של תפילת הנשמה, ולחשוב שרק לפני 3 חודשים היה נראה שלא נחזור לזה.

נראה שלמוש היה את "המשא ומתן" הקואליציוני הכי קל, כי הוא לא היה צריך יותר מדי לבקש כדי שהקהל יצטרף אליו בקולות רקע. כנ"ל גם לגבי שאר הלהיטים הגדולים שלו שעלו "כמה שיותר גבוה" כ"שמלאכים עולים עולים" שומעים את מה שקורה בפארק הירדן ביחד עם השילוב הקוסמי של הכינור והסקסופון. הקריאות לשערי שמיים היו גם בזכות ה"יי-יו" המפורסם של מוש שהקהל כ"כ התגעגע לשמוע.

ב"ממריאים שוב לכאן" לא היה יכול להיות יותר ליטרלי מזה במלוא מובן המילה. ואחרי שנחתנו קצת, מי בא לברך לבוא השבת? לא פחות מאלי פיניש, שלפי דבריו מכיר אותו 25 שנה…מגיל 6 בערך.

מרים כוסית לחיים, עם ברכת "שהכל נהיה בדברו" וכשכל הקהל אמר "אמן", פיניש השיב: "פתאום כולם צדיקים. איזה כיף שנגמרה הקורונה, חזרנו לחיים אינעל העולם!"

כשהצטרף לשירה עם מוש והלהקה ב"יה יה", היה לרגע נדמה שהמולטי טאלנט עם שלל חיקוייו , יכול להחליף את מוש בזמן שהשני יכול לנוח בכיף.

ממשיכים עם תפילות Jah is one (אלוהים אחד), ו"שיר למעלות", שהופכות את קבלת השבת הזו לרגע קדוש ומיוחד אחרי התקופה שעברנו בשנה האחרונה.

נגה ארז, פסטיבל גנסיס. צילום תומר שיינפלד
נגה ארז, פסטיבל גנסיס. צילום תומר שיינפלד

מקבלת שבת מתחילים בחגיגות של עונג שבת באותות ובמופתים עם מלכת הגרוב האינדי הבינלאומית, נגה ארז, שהפכה לאחד השמות החמים בפופ העולמי. איך שאורי רוסו נתן את האותות החשמליים ל-"You So Done", עולה נגה ארז, שכבר על ההתחלה, הורגת אותנו ברכות, עם קריאות ה-Pow Pow והקול הרך. היא כבשה את שבעת רבבות האנשים כבר משבריר השנייה הראשונה, וגם לשתיקה הרועמת של "Shut Up", אין סיכוי שהקהל יכל לשתוק.

בשיר הבא, למרות המילים "I don't know really happens at the end of the road", הקהל ידע מה הולך להיות בסוף הדרך, שהוא הולך להנות מכל רגע, כל דקה וכל שנייה. מה זה נהנה? עד כדי כך שהשותף שלה, אורי רוסו, העלה רעיון רדיקלי לנגן את השיר הזה שוב עבור אלו מהשורות האחרונות שפספסו את זה. בהחלט רעיון מהפכני מאז השידור החוזר באחד ושלושים של זהו-זה.

נגה ארז הביאה שילוב מטורף של פופ, היפ הופ, מוזיקה אלקטרונית ו-industrial, כשבכל התמהיל הזה, היא לא מתאמצת בכלל וגם כשהיא משתוללת על הבמה, במקום בזיעה, היא כולה נוטפת כריזמה.

נגה ארז, פסטיבל גנסיס. צילום תומר שיינפלד
נגה ארז, פסטיבל גנסיס. צילום תומר שיינפלד
נגה ארז, פסטיבל גנסיס. צילום תומר שיינפלד
נגה ארז, פסטיבל גנסיס. צילום תומר שיינפלד

על אף שלא שוחרר כסינגל רשמי, אחת ההברקות של ארז ורוסו היא השיר CIPI שלדעתי הטוב ביותר באלבום החדש KIDS. לא רק מבחינת הליריקה ומוסר ההשכל, אלא גם מבחינת ההפקה שנוספו סימפולים של SWING, שנותן מיקס גאוני של המאה ה-21 עם ה-VINTAGE של שנות ה-50. רק בגלל זה, מגיע לנגה להיות מועמדת לתגלית השנה בגראמי.

ולבחור מה השיר הטוב ביותר ב-KIDS, זו משימה קשה, כי בתחרות ראש בראש נמצא איתו גם Story.

למרות הנונשלנטיות על הבמה, נגה לא יכלה להסתיר את התרגשותה ולמסור גם בשם שותפיה המוזיקליים, אורי רוסו ואיתמר אפשטיין עד כמה הם מתרגשים ואסיר תודה על כל האלפים שבאו לראות אותם במיוחד.

התודה הזו התבטאה אח"כ שהיא עברה לMODE שקט תוך כדי שהיא נמצאת על ברכיה, בשביל לדבר עם הקהל בגובה העיניים בביצוע ל-Switch Me Off, שאין אחד שכבר לא מכיר את זה.

אבל שלא יטעה אתכם הקול המתקתק והשקט הכי בהחלט יודעת לשחק איתו חזק, להגיע לגבוהים, לשבור ולהתפרע איתו כשהיא ביצעה את "Bad Habits". האקסטזה הגיע כ"כ חזק, שכמו בימים הטובים לפני הקורונה, הגיע מעריץ שדפק קפיצת גלגלון מעל הגדר והתפזז מצד לצד ביחד עם סטיק לייט ירוק והספיק גם לקפוץ חזרה לקהל, בזמן שהמאבטחים דלקו אחריו. ללא ספק, יכולות הפרקור של הבחור הזה, צריכות להביא אותו לאודישנים של אתגר הנינג'ה.

אם אפשר לסכם את ההופעה של נגה ארז היא בהחלט "KNOCK OUT" (כמו הטראק מ-KIDS) ונראה שאף אחד לא היה מתנגד לעוד כמה שידורים חוזרים של הסט ליסט מחדש.

דודו טסה, פסטיבל גנסיס. צילום תומר שיינפלד
דודו טסה, פסטיבל גנסיס. צילום תומר שיינפלד

ומפופ אוונגרדי בינלאומי עברנו לנשמה היהודית הגדולה של שבת קודש עם הרוק האוריינטלי של דודו טסה. הרגש נאלץ להישמר בפנים בגלל תקופת הקורונה, פשוט התפוצץ לכל הכיוונים וטסה הופעה עם כל הלב והנשמה, בדיוק כמו בשירים שלו זה התחיל עם "נגן נגן" במלוא מובן המילה וממשיך עם "ראי איזה פלא", כשכולנו רואים זאת את הפלא נותן רוק בועט בקצב המזרח משולב ברקע עם קאנו שמחזיר את הכבוד לעטרה של המוזיקה המזרחית הקלאסית.

כשהגענו ל"איזה יום עבר עלי", הקהל פשוט השתלט על הפזמון בשירה אדירה, משם עברנו לחגוג עם אלף או מיליון חברים (לפי כמות הקהל) עם "באת עם השקט", לגרוב הסוחף "עם חלומות כאלה" ומשם לחלום השבור של בחור שכונה המאוהב ב"לולה" כי "עדיף כישלון מפואר מאשר חלומות במגירה", שהפך לשיר המנחם הלאומי במציאות היום-יומית שאנו חיים.

אחרי שהוא שם את הלב והנשמה בכל שיר, הקהל משיב בקריאות "טסה…טסה". לכבודם הוא מרים כוסית לחיים ומשם עוברים לעונג שבת, אל אחת היצירות החזקות ביותר שלו, שיר הנושא של "פאודה", שהקפיץ את הקהל בביצוע שהוא אחד לאחד כמו בסדרה עם הנגנים הוירטואוזים והאורקסטרה שעומדת מאחורי טסה. לגמרי נתן טעם של עוד עד שתגיע העונה החדשה של הסדרה המדוברת בעולם.

וכדי לשמר את אותן אנרגיות, טסה עובר לקצבי הרגאיי עם "הלילה לא", מסדירים את הנשימה עם נסיעה ב"מעליות" ואח"כ מוציאים את כל האנרגיות ב"אני רץ" שסיים את ההופעה המרגשת של דודו טסה בפארק הירדן.

גל תורן, מרסדס בנד, פסטיבל גנסיס. צילום תומר שיינפלד
גל תורן, מרסדס בנד, פסטיבל גנסיס. צילום תומר שיינפלד

ואז הגיע הקינוח…ועוד אחלה קינוח! קינוח של פצצת סוכריות קופצות מלאות באדרנלין ואלו החבר'ה של מרסדס בנד!!! והם פותחים את המבערים עם "מרסדס", השיר הראשון שלהם מאלבום הבכורה.

כשגל תורן עולה לבמה, שבעת רבבות המעריצים נכנסו לאקסטזה. "יש לי הרגשה שמשהו עומד לקרות" וכמו מילות השיר הם בהחלט שרפו את הבמה. כל קפיצה, ריקוד וריצה מצד לצד של תורן גרם לבנות מאחורי לצרוח בהיסטריה כאילו הביטלס הופיעו באצטדיון רמת גן.

מיד אח"כ עפנו לפגוש את ה"מלאך" תוך כדי שגל תורן רוקד על בוקסת הרמקולים מעבר לבמה, ורואים כמה…כמה שהוא התגעגע לקהל והם בחזרה אליו ואל מרסדס.

כמות האהבה ההדדית שעפה שם הורגשה מאוד ב"תגידי לי את" וביחד כולנו המשכנו לעשות את ה"חגים" עם מרסדס בנד. ברגע של אקסטזה והתרגשות מטורפת גל תורן תופס את המיקרופון וצועק "חברות וחברי Genesis היקרים, אם לוקחים את כל העולם עכשיו, זה מה שקורה עכשיו!".

כשגל תורן שר "אני צועק אתם עונים" מתוך "דאווינים", כמה שמילות השיר מתאימות לטירוף שהלך שם בפארק, תוך כדי שהוא מפזז על הבמה והקהל רוקד מכמות הגרוב והפאנק.

החבר'ה של מרסדס לא רצו כ"כ לרדת מהר מהבמה כי הם פאקינג נהנו מכל רגע. גל תורן הוסיף ואמר "איזה כיף! כמה זמן לא היה כזההה!" וזה מראה כמה…כמה שזה היה חסר! וגל הנוסטלגיה, הביא ישר ל"את ואני" כשזה מסתיים עם "אז בואי נלך הביתה". אבל איזה ללכת הביתה עם כל האדרנלין הזה?

אחרי שתורן ביקש מהקהל "תשירו קצת?", איך שניגנו את הכי יפה בעיר, הקהל למעשה שר את כל המילים של הבית הראשון. וכמו בכל הופעת רוק מכובדת, ראוי שיזרקו איזה פריט למזכרת אל הקהל ואין כמו סטיק לייט אדום שהיה במקרה על הבמה וכדי לכבד את המעמד, נכנסים לגרוב ההארד רוק עם "ביום ובלילה". בסוף השיר תורן הוסיף "אחרי כ"כ הרבה זמן בבית ומאחל שיהיה לנו טוב, שנהיה אנשים שמחזיקים את הגורל בידיים שלנו."

וקואליציית ג'נסיס של הקהל קבעה את הגורל כשבחרו שמרסדס יבצעו את "זהות", שבו כולם קפצו בטירוף ותורן צרח את הנשמה שלו, כאילו זה שיר דת' מטאל לכל דבר. אחרי שתורן הודה לאמנים שהופיעו לפניהם, הוא הבטיח לכל הקהל שיהיו אוטובוסים שיקחו אותם לתאילנד כי מי לא "חושב על תאילנד"???

גל תורן, מרסדס בנד, פסטיבל גנסיס. צילום תומר שיינפלד
גל תורן, מרסדס בנד, פסטיבל גנסיס. צילום תומר שיינפלד

ומשם הם עברו לעוד רוקנרול כשביצעו את "אמא…מה זה הדבר הזה" ובאמת…מה זה הדבר הזה?איזה רוקנרול לפניייים!!! וזה הולך ומתגבר עוד יותר עם "מיכלי" ובשורה "הנה זה מתפוצץ" תורן צורח ומרעיד את היער. אם אין מסיבות פול מון של תאילנד, אז מזל שאפשר לעשות הארד רוק ישראלי עם מסיבת טראנסים.

ונראה היה שהטעם של הקינוח המטורף הזה, עומד להסתיים בלהיט הגדול שלהם "בואי ונביא לך ת'פאנק". תוך כדי שתורן רוקד על בוקסת הרמקולים ומציין שיש מילה אחת שקיימת בכל השפות והיא ה-Poza Language.

אך אחרי שגל אמר "Genesis  שלי בואי אליי תאהבי אותי ותודה רבה לכם פוצצתם לנו את הלב!",

הוא ישר עבר לכשף את הקהל בפעם האחרונה עם "וודו". איך ששר בפזמון "עכשיו כולם תזוזו", קפץ גל תורן ישר לקהל, לחץ ידיים ואשכרה התחבק איתם, וממשיך לשיר תוך כדי שהוא עומד על המעקה. באמת זה שלא היה רחוק מלהגיע ל-Stage Diving כמו בימים היפים של הרוקxן.

מרסדס בנד הצליחו במשך יותר מ-15 שנים  ליצור תמהיל של פאנק, הארד רוק ואף מטאל, כך שכל אחד ואחת יכולים להתחבר למוזיקה המטורפת שהם מביאים.

ומי שרצה להמשיך בקרחנות, חיכה DJ מש להמשיך את המסיבה ברוח של תאילנד. איזה טירוף של סיום, שהיה הכי מתבקש לפסטיבל שהחזיר לכולנו את האנרגיות והצבע ללחיים. אפשר להגיד שאלו היו יומיים שנתנו ל- 7,000 אנשים ולמוזיקה הישראלית אקסטזה אור-קולית, בה חווינו את האותות והמופתים של חזון החזרה לחיים ואיך הוא מתגשם בלייב עם האמנים שכ"כ התגעגנו אליהם!

 

 

 

אלי ואן רוק

אלי ואן רוק, נולד בשנת 1981, בתקופה שבה ז'אנר הרוק הפך להיות כחלק מהמיינסטרים. כפעוט הוא לא היה הולך לישון, אלא אם ההורים היו שמים ברדיו קונצרטים ברקע. בהמשך, נחשף יותר למוזיקה דרך התוכניות של הערוץ הראשון והקליפים המיתולוגיים של פיל קולינס ולהקת יס. ההתגלות לז'אנר הרוק הייתה בגיל 17 ומאז הוא חוקר אומנים ולהקות דרך אלבומים, כתבות, סרטים דוקומנטריים והיה כותב למגירה. באמצע שנות האלפיים נדבק בו חיידק ההופעות החיות, כשהסקורפיונס ופיל קולינס הופיעו לראשונה בישראל ומאז הוא הקפיד להיות נוכח בהופעות רוק של האומנים והלהקות שגדל עליהם, בארץ ובחו"ל ולכתוב על כך. ביום יום הוא הייטקיסט אך משנת 2015 הוא הפך גם לעורך ושדר רדיו. מ-2017 הוא מגיש בתחנת הרדיו "זה רוק" את התוכנית "המופע של ואן רוק", לצד פעילותו ככתב מוזיקה בבלוג.

תומר שיינפלד

תומר שיינפלד יליד 1966 נולד עם נכות שמחייבת אותו להשתמש בכסא גלגלים אוהב מוזיקה מאז ילדות ,הולך להופעות עוד מנעוריו כאשר היה צריך "לסחוב" את אבא שלו להופעות כי לא היה עצמאי, חיידק הצילום נדבק בו ב- 15 השנים האחרונות ומאז הוא משלב את שני הדברים שהוא אוהב לעשות - צילום והאזנה למוזיקה - הופעות חיות במיוחד, מצלם עבור הבלוג של יובל אראל מעל שנה. או כמו שתומר אומר כדאי להרגיש חי צריך איזה 2,3 הופעות בשבוע . הכינוי של תומר הוא The Rolling Photographer

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: