שש שנים עברו מאז הפעם האחרונה שהצמד המופלא הזה הופיעו במשותף על במת האמפי פארק ברעננה, אז ב-2015 ציינו 30 שנה לאלבום "סיפורים מהקופסא" והפעם הגיע תורו של האלבום "?1900" לציין 30 שנות הוצאה, אבל לא בדיוק כי האלבום יצא ב-1990 והחגיגה הגדולה הייתה מתוכננת לשנה שעברה, מאז סבב ההופעות נדחה שוב ושוב, פעם זה וירוס בינלאומי, פעם זה מבצע שלום ישראל עד שהצלחנו סוף סוף להגיע לתאריך המיוחל, אפילו החמאס לא הצליח לקלקל הפעם את השמחה.
חזרנו אתמול בערב לשנות התשעים, אפילו אם זה היה רק ללילה אחד, תמיד שמסתכלים על העבר עוברת התחושה שהיה יותר טוב, יותר הרמוני ויותר איכותי ואת האמת, זה די נכון, דמיינו לעצמכם אלבום כמו ?1900 יוצא בעשור הנוכחי, הרי ברדיו כבר אין מקום לשירי רוק ואלבומים כבר אף אחד לא קונה, אבל בשנות ה-90 הרוק האלטרנטיבי היה המיינסטרים שלנו, להקות כמו איפה הילד, מופע הארנבות של ד"ר קספר, המכשפות, כרמלה גרוס ווגנר ורבות אחרות פזלו לחו"ל בסגנון המוזיקלי והיוו שופרו של דור שלם וכך גם היה עם ?1900, והשירים "אמריקה", "נעלים", "אין קץ לילדות" וכמובן "ניצוצות" שהפכו עוד באותה השנה לקלאסיקות נצחיות שלא התיישנו ונשמעות היום כעבור 30 שנה כאילו הוקלטו אתמול.
שש שנים מההופעה הקודמת ונראה שהזמן עצר מלכת, אותו אמפי, אותה בירה ונקניקיה עם חרדל חריף עד דמעות, אותם יושבי הדשא ואלו ששילמו קצת יותר כדי להיות ממש קרובים לבמה או לפחות לקבל כסא עם מספר מאחורה, כמובן שנקנה חולצה למזכרת ואחר כך נבוא איתה יום אחרי זה לעבודה רק בשביל לצפות שישאלו אותך "מה…היית?" "איך היה, גדול?"
תשע ועשרים, רק 5 דקות אחרי הלו"ז המתוכנן ואחרי ההופעה של הצמד החביב על ברי "Red axes" והנה הלהקה המשותפת של פורטיס וסחרוף עולה לבמה, בלי מילה או משפט ישר מסתערים על היעד עם "הדלת" מתוך האלבום של פורטיס "חצי אוטומטי" שבו התארח סחרוף ומיד אחריו באותה אנרגיה לוחמנית השיר "להתעורר" מאלבום הקמבאק המוצלח של הצמד מ-2006 "על המשמרת", ?1900 יאלץ לחכות קצת כי אחרי זה הצמד "שהגיטרה מנסרת את הלילה" ו"תחנה סופית". רק בשיר ה-5 אנחנו מקבלים שיר אחד מ-?1900 את "הפוך" ואחריו שוב כמה שירים מהקריירה המשותפת של פורטיס וסחרוף ביחד. הכל נראה מאוד מוכר, פלאשבקים מההופעה לפני 6 שנים, אותה רשימת שירים, הרי בסוף מה השתנה מאז? זה לא שהוקלטו שירים משותפים חדשים.
שלא תבינו לא נכון, ההופעה במוצ"ש האחרון הייתה מצוינת, פורטיס השתולל כהרגלו והנה גם הקטע של המגבת על הראש, ברי תרם לא מעט סולואים של גיטרה מלווים בקול הבס הכל כך מזוהה איתו והלהקה הוותיקה לא יכלה להישמע יותר טוב ומה הפלא עם צוות כל כך משובח שכולל בין היתר את יובל שפריר על כלי ההקשה וגיל סמטנה על הבס שניגנו עם פורטיס וסחרוף בכל אלבומיהם המשותפים עוד מימי "סיפורים מהקופסא", יונתן דסקל ודני עבר-הדני על הקלידים, נועה איילי בצ'לו, ניר מנצור על התופים וגיא פורטיס שמלווה את אביו על הגיטרה כבר שנים ארוכות.
אז מה היה רגע השיא של ההופעה? באמת קשה לענות על התשובה הזאת כי לאורך שעתיים פלוס הצמד שמר על אנרגיה גבוהה והקהל קפץ מהתרגשות בכל שיר ושיר, הפלייליסט נבחר בקפידה והכיל את כל הלהיטים של פורטיסחרוף בין אם אלו שירים משיתוף הפעולה הראשון שלהם ב"סיפורים מהקופסא", או שירים מאלבומם האחרון "על המשמרת" וכמובן "?1900" ועל הדרך גם את "חלליות" ו"לחץ" מאלבום הסולו הראשון של ברי שנכתב ברובו עם פורטיס ואת השיר בארמית "סנדניה", השריד היחידי מההרכב Foreign Affair של פורטיסחרוף מסוף האייטיז, בקיצור לא היה רגע דל בשעתיים שעברו כמעט במהירות על קולית והנה כבר מגיע תור התודות וההדרנים
שישה הדרנים, עוד מיני הופעה עם "שמים של שומקום", "אמריקה", "על המשמרת" ולבסוף בשיר סחרופי לחלוטין "עיר של קיץ" האהוב כל כך על הקהל הישראלי אך גם השחוק ביותר בקריירה הארוכה של סחרוף. את סוף ההופעה שמענו כבר ממרחק, הרי מי אנחנו שנשאר עד שמכבים את האורות אם אנחנו רוצים לשרוד את פקקי הענק של פארק רעננה… נהנו אין ספק, עכשיו רק נצפה שאולי רק אולי יקליטו רמי פורטיס וברי סחרוף עוד אלבום חדש משותף.
רגעים מהמופע
