כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

מחזות זמר בתאטרון
כולל וידאו

שמיים הפוכים – הפרינג' המוזיקלי מגיע לממסד

מחזה מוזיקלי בהפקה מקורית של מרכז ענב לתרבות – שמיים הפוכים, רשמי פרמיירה

שמיים הפוכים הוא מחזה זמר, לא מחזמר, יותר מדוייק על פי הגדרת יוצריו – –  מותחן רוק פסיכולוגי. מאחוריו עומד הכוכב המרכזי בסיפור העלילה, עופר ירושלמי, יליד ירושלים בן 30 בוגר ניסן נתיב וליד"ה בירושלים, בעל רזומה בתחום הצגות פרינג', המחזאי, המלחין, נגן הגיטרה והשחקן. בימת המחזה מאויישת בידי ארבעה גברים ואשה אחת המשחקים בפועל שלושה תפקידים תוך שימוש מינימליסטי בתפאורה המורכבת מציוד במה סטנדרטי של הופעות רוק. ארבעת הגברים הם גם נגני הלהקה וגם הפנים הנוספות של הגיבור – הזמר המצליח עדן וולפמן. האשה – השחקנית תמר עמית יוסף משחקת את אמה, חברתו של ערן שנעדרת אחרי עלילה שנפרשת תוך כדי המחזה בפני הצופים, הדמות השניה היא של חוקרת משטרה המבקשת לחקור את דיווחו של עדן אודות היעדרה, המינימליזם הפרינג'י של הסטייט אוף מינד מתבטא בתנועה אחת בין דמות אשה אחת לשניה – פתיחת צווארון החולצה המכופתרת הלבנה מדמות החוקרת לחשיפת כתף ופיסת חזיה.

רן כהן. צילום יובל אראל
רן כהן. צילום יובל אראל
דניאל מיוני. צילום יובל אראל
דניאל מיוני. צילום יובל אראל
סער שני . צילום יובל אראל
סער שני . צילום יובל אראל
הפנים של עדן וולפמן. צילום יובל אראל
הפנים של עדן וולפמן. צילום יובל אראל

העלילה עצמה עוסקת בהגעתו של הזמר עדן וולפמן לחדר החקירות המשטרתי כעד מפתח בחקירת ההיעלמות המסתורית של אמה, שותפתו ליצירה ולחיים. בינו לבין החוקרת הצעירה והאמביציוזית שמנהלת את החקירה מתפתחת מערכת יחסים גבולית ומסוכנת, בה צפים כל הסודות, החרדות והתשוקות שעדן ואמה ניסו להדחיק. אט אט נחשף בפני הצופים קשר שאינו תואם ציפיות באשר עדן מנסה להשליט יחסי בעלות ותלות של אמה אליו ואילו היא מחפשת את הדרך לפרוץ קדימה כזמרת יוצרת עצמאית.

עופר ירושלמי בתפקיד עדן וולפמן. צילום יובל אראל
עופר ירושלמי בתפקיד עדן וולפמן. צילום יובל אראל
תמר עמית יוסף בתפקיד אמה. צילום יובל אראל
תמר עמית יוסף בתפקיד אמה. צילום יובל אראל

המחזה זמר משלב נגינה ושירה כאשר הפנים הנוספות של עדן הם הנגנים שברגעים מסויימים נוטשים את כלי הנגינה ומצטרפים לפאזל הדמויות והפנים כדי להוסיף עניין וטעם בעלילה המתפתחת.

הלהקה.. צילום יובל אראל
הלהקה.. צילום יובל אראל
הלהקה.. צילום יובל אראל
הלהקה.. צילום יובל אראל

אין רגע דל במחזה, יש מתח, כיאות להגדרת המחזה – מותחן פסיכולוגי מוזיקלי. לטעמי מצד אחד זהו מחזה פרינג' לכל הדעות שבאקלים תרבותי ושנתוני אחר היה ככל הנראה עולה במסגרת תיאטרונית משולי התעשייה, תיאטרון תמונע למשל, אך עובדתית הוא עוטה תחת המטריה הממסדית של מרכז ענב, שלוחה של הארגון הכי עשיר בשלטון המקומי – עיריית תל אביב יפו.

כוכבי המחזה זמר. צילום יובל אראל
כוכבי המחזה זמר. צילום יובל אראל
כוכבי המחזה זמר. צילום יובל אראל
כוכבי המחזה זמר. צילום יובל אראל

מצידו השני מדובר במחזה שעשוי לעניין לא רק אוהבי צלילה לצפונות ורבדי הפסיכולוגיה האנושית בתחום יחסי גבר – אישה, שוויון מגדרי וכו', אלא גם לקהל שחי ביום יום את תעשיית המוזיקה, סוג של תמונת מראה לפנים.

בתכלס – שעה וחצי של מחזה צעיר הזורם טוב ללא רגעים שוממים, שווה לחלוטין!

קרדיטים

מחזה ולחנים– עופר ירושלמי / בימוי – סיון קרצ'נר ועופר ירושלמי / עיבוד והפקה מוזיקלית – יונתן בלומנפלד / דרמטורגיה – תומר כהן / עיצוב תפאורה ותלבושות – איה באך / עיצוב תאורה – יניר ליברמן / משחק, יוקלילי – תמר עמית יוסף / משחק, צ'לו – דניאל מיוני / משחק, פסנתר – סער שני / משחק, תופים – רן כהן / משחק, גיטרה – עופר ירושלמי.

 

הצצה לרגעים במחזה (באדיבות ההפקה)

ההצגה ממשיכה לרוץ במרכז ענב, כאן תמצאו תאריכים וכרטיסים.

 

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
%d