כאשר תעשיית המוזיקה הולכת נחושה להגיע אל קהלי היעד הכי צעירים כדי לשבות אותם כקהל צרכני עכשווי ועתידי, הגבות מורמות כאשר נתקלים במוזיקאי, שאין המוזיקה עיסוקו המרכזי בחיים, חושף אלבום בכורה בגיל חמישים פלוס, מה גם שהאלבום עצמו, הכולל 9 שירים נשמע בדיוק כמו שמוזיקה ישראלית איכותית אמורה להישמע ומילותיה אמורות להיכתב. אלבום הבכורה של ישראל רוט הוא הגשמת חלום של איש שתמיד אהב מוזיקה ויצירה.
אז במי עסקינן?
ישראל רוט, כבר בן 57, לא ממש הגיל בו מתחילים קריירה של מוזיקאי יוצר ומבצע, יליד רעננה, בה הוא חי עד היום, את החיבור הראשון שלו לעולם המוזיקה החל בגיל 10 כאשר למד לנגן על גבי קלידי הפסנתר והאורגן. לכשהתבגר התקדם בחייו בעולם התכנות וההיי טק, כיום הוא מנהל טכני בחברת תכנה העומדת מאחורי אפליקציית הרשת K Health היודעת ליצור את החיבור הישיר בין האנשים הנזקקים למידע רפואי לבין מומחי רפואה תוך הצגת הסימפטומים והצגת פתרונות ושיחות עם רופאים מבלי לצאת מפתח הבית. לכאורה, אדם מהישוב, מיושב בדעתו, חי ועושה לטובת הכלל בתחום חשוב מאוד – הבריאות, נושא החשוב לכל אחד ואחת.
לפני חמש שנים ניעור בישראל רוט הניצוץ המשוגע הזה שבוער אצל מוזיקאים יוצרים, הניצוץ שדחפו לשבת לכתוב ולהלחין שירים, את הכישרון המוזיקלי שטופח בו בילדותו הוא הכשיר כעת כפי שלמד בעולם ההיי טק – לימוד תמידי, קורסי העשרה, סדנאות מוזיקליות, כך הגיע לשורת מוזיקאים ביניהם חמי רודנר, ערן וייץ, טלי מן והנגנים – מתן אפרת, אבנר קלמר, גליה חי, מאיה בלזיצמן , סלעית להב ואלעד אדר אשר ליוו אותו בדרכו כתלמיד, כמוזיקאי וכיוצר עד לשלב הסופי בו השירים של ישראל הוקלטו לכדי אלבום העונה לשם – שנה א'.
בהאזנה לאלבום ניתן בראש ובראשונה להבחין בטקסטים משובחים, עברית נכונה המתארת בשפה רהוטה, עשירה, קולחת ונטולת סלנג או שיברי מילים, יש כאן נרטיבים שלמים המשלבים חוויות אישיות, מאוויים, זיכרונות, כולם מתוארים באופן מצוין המשתלב עם המלודיה המוזיקלית והעיבוד המדויק באווירה של רוק ישראלי רך.
את יציאת האלבום מלווה גם קליפ מאויר לשיר – "כשרדיו מדבר פוליטיקה" הקורץ לאקטואליה, סייעו לישראל בכתיבת השיר טלי מן ודן תורן שנתן את הכיוון והמילה הנכונה, על האנימציה עמלו גיא אדות, נעם ונטוררו ויעל אושמן.
כך מספר ישראל רוט עם יציאת האלבום – "לפני חמש שנים בערך, קרה לי נס. התחלתי לכתוב ולהלחין שירים. בהתחלה זה היה משהו ביני לביני, בבית… לאט לאט זה התפתח ורצה לצאת מהמגירה, מהמחשב. המוזיקה שתמיד היתה בעיניי צורת האמנות הכי רוחנית, הכי קרובה לאלוהים, הרשתה לי לגעת בה. טקסטים ומחשבות, זכרונות, כאבים ופצעים ישנים ואהבה וגעגוע רצו להתחבר לצלילים. יצאתי למסע של התפתחות ולימוד עם מורים נפלאים וחברים ועל אף שזה לקח כמה שנים, אני מתייחס למסע עד עכשיו כשנה א' בלימוד הזה שלי… "
