קליפים חדשים

נרקיס – אם ננעלו

נרקיס מבכה את פינוי גוש קטיף בשיר הנשען על מילותיו של משורר תימן רבי שלום שבזי, צפו בקליפ.

בתאריך 14 באוגוסט 2005 הייתי בפעם האחרונה במרחבי גוש קטיף ברצועת עזה, מתעד את ההתארגנות לקראת ההתנתקות שהחלה בדיוק למחרת, בין הישובים שפונו מתושביהם, משפחות שלמות, היה מושב נצר חזני, בין המפונים היו בני משפחתה של נרקיס נגר. על רקע הקרע והזעזוע הזה שנחרט על ליבה היא כתבה מאוחר יותר את השיר "אם ננעלו" כאשר היא עושה שימוש במילותיו של משורר תימן רבי שלום שבזי מלפני ארבע מאות שנים – "אם ננעלו שערי נדיבים שערי מרום לא ננעלו" כאשר היא מכוונת בהמשך מילותיה שלה על השבר הגדול של משפחתה וכלל התושבים.

גוש קטיף, כבר לא שלנו. צילום יובל אראל
גוש קטיף, כבר לא שלנו. צילום יובל אראל

לימים נרקיס הלחינה את השיר אשר שובץ באלבומה השני – "עולם חדש", כעת היא משיקה את השיר בלוויית קליפ  בבימויו של רועי ברקוביץ אשר הופק בסיוע המרכז להנצחת מורשת גוש קטיף וצפון השומרון.

כך נרקיס עם יציאתו של הקליפ – "עקרתם שן ללא הרדמה ?! עכשו דמיינו איך זה מרגיש לעקור בית, ללא הרדמה, ללא משככי כאבים והכאב מפלח את הגוף, שנים רבות אחר כך…

ככה מרגיש לעקור חלומות. אבא ואימא שלי בנו חלומות מחול במקום שאף אחד לא האמין שמשהו יצמח שם. הם הגיעו לשם כשהייתי בת חמש וגידלו שם חמישה ילדים, בית ענק, דשא רחב, חממות שמצמיחות כמעט הכל, והרבה לב ודאגה. האנשים שלקחו חלק בקליפ שלי הם כאלו שאיבדו משהו כדי לחלום בגוש קטיף, אימא שאיבדה את בנה, אישה שאיבדה את בעלה, ועוד חלומות שכל אחד עקר איתו והמשיך הלאה מחפש את עצמו בעולם. אני לא אתייפייף לכם עכשיו, חשוב לי שתדעו שהאנשים האלו שילמו מחיר כבד וממשיכים לשלם אותו בכל רגע ויום. חשוב היה לי לצלם את זה להגיש לכם את זה, שתראו את האנשים, את הדמעות שלהם ואת מה שהם איבדו בלי שום משכך כאבים…

פרסומת

כאן המקום לבקש סליחה מההורים שלי שגרמתי להם לבכי כזה, אבל מצד שני אמן וזה יהיה הבכי האחרון ואף אחד לא ירגיש מזה לעקור בית ללא הרדמה. בהערכתי העצומה לכל משתתפי הקליפ ולכל אנשי גוש קטיף והשומרון מכבדת אתכם. נרקיס."

גרסת הקליפ הרשמי

 

גרסת א – קאפלה במופע השקת האלבום כולל הקדמה אודות השיר

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: