יום שישי, אוקטובר 30, 2026

שירה גבריאלוב – בלה בלה בלה

כשהיא עושה את דרכה לקראת השקת אלבום סולו שלישי, משחררת הבוקר הזמרת היוצרת שירה גבריאלוב, שיר חדש העונה לשם – "בלה בלה בלה". השיר מגיע חמישה חודשים אחרי השיר הראשון – "פוקחת עיניים לראות", אותו יצרה יחד עם קוקי לבנה אשר ממשיך איתה את המסלול המוזיקלי המשותף גם הפעם בכתיבה וההלחנה המשותפות לשניהם. לא רק זאת גם צמד המפיקים המוזיקלים גיא קחלון ודור דקל ישבו על העיבוד והליטוש.

השיר נעטף בקליפ אשר בוים בידי ענבר דמרי ומציג נרטיב במסגרתו שירה מגלמת דמות של ציירת היוצרת בסטודיו בדרומה של תל אביב (כולם מכירים את מרפסות קריית המלאכה, אולפנים, לייבלים, לופטים של אומנות, נכון?!!!) המוציאה את עצביה ותסכולה על היצירה שלה – פורטרט של הגבר נשוא השיר.

כך שירה בעקבות שחרורו של השיר החדש – "הגעתי לסשן כתיבה עם קובי- קוקי לבנה ודיברנו כמעט שעתיים על החיים, על זוגיות ונזכרנו בכל מיני מצבים וחוויות שחווינו עם או מהצד השני. כשכל שיח היה מתחיל ונגמר בוויכוח. כאשר לא מצליחים להבין את הצד השני ואז התשובות החוזרות נשמעות כמו רדיו מקולקל. כשאני מבינה שאני פה לא נשארת יותר, שהספיק לי. מהמקום הזה – מהקרביים כתבנו את השיר. מצד אחד יש בנימת השיר קצת מהתסכול ומהכעס, ומצד שני אני מוצאת בו המון עוצמה, העצמה אישית ובחירה למען עצמך. אני מאמינה שהרבה אנשים יזדהו עם הטקסט ואני מקווה שזה ייתן להם כוח לעשות את הבחירה הנכונה והטובה עבורם".

 

הכי חדשים

גאווה ישראלית: הצלילים שחזרו למרוקו

לפעמים המוזיקה מצליחה לחצות גבולות שהמציאות הפוליטית מתקשה לעבור. אמש, חמישי 29 באוקטובר, קיבלנו לכך תזכורת מרגשת...

הקליק האחרון: הפאנק לא מת, הוא רק הזדקן

הכול התחיל במרתף שחור בדיזנגוף יש סרטים שאתה צופה בהם, ויש סרטים שלוקחים אותך בחזרה אל החיים שלך....

דיק טרנטון: מי רצח את ההיגיון?

,מה קורה כשבלש חוקר שלוש תעלומות רצח, אבל בכל פעם ההיגיון בורח מזירת הפשע? ואם זה לא...

שעות לפני מנורה: מי העלים את איתי לוי מהאינסטגרם?

יש ימים שבהם הכול אמור לעבוד כמו שעון. האורות מוכנים, הנגנים נערכים, אלפי כרטיסים כבר נמכרו והקהל...

מאיכילוב ועד הפרלמנט הגרמני: המוזיקה חוצה גבולות

יש מי שמגיע לאולם קונצרטים כדי לשמוע מוזיקה, ויש מי שהמוזיקה צריכה להגיע אליו. ילד המאושפז בבית...

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

השאר תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

דוקאביב: הכבש, מריאן ואסתר נפגשים בגליל

יש סרטים שמספרים סיפור. אחרים מחזירים אותנו בזמן באמצעות שיר מוכר. פסטיבל דוקאביב גליל חוזר למעלות-תרשיחא בפעם...

רביד כחלני אוצר בענבל: ארבעה אמנים, ארבעה מופעי סולו

החזון של רביד כחלני ממשיך להתפתח בחודש אוגוסט האחרון דיווחתי כאן על המהלך החדש של רביד כחלני במרכז...

וולוו V-SOUNDS: תל אביב מתמלאת במוזיקה ביום שישי

תל אביב מתכוננת ליום שישי מוזיקלי במיוחד. אירוע VOLVO V-SOUNDS מבקש להפוך כמה ממוקדי הבילוי המוכרים בעיר...

בין הקלפי לרחבה: פסטיבל PACOFEST מציע בחירה אחרת

יש משהו מסקרן במפגש שבין גלריה לאמנות לבין רחבת ריקודים. מצד אחד, יצירות שמבקשות מהצופה להתבונן, לחשוב...

כשהקולנוע פוגש את הרוקנ'רול בנמל יפו

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, ויש כאלה שהמוזיקה שלהם ממשיכה להתנגן בראש שנים אחר כך. לפעמים...