דבר המנהל: ראשית ברכות לכתב והמבקר המוזיקלי תומר פישר על הצטרפותו לצוות הבלוג של יובל אראל, תומר הוא סטודנט לתקשורת במכללת ספיר בדרום, עורך מוזיקלי ושדרן המגיש תוכניות מוזיקליות בתחנת הרדיו "קול הנגב", את כניסתו לצוות האתר הוא חוגג עם ביקורת על אלבומם המשותף המאוד טרי של ברי סחרוף ודודו טסה, בכבוד!
#האלבוםהנבחרשלהיום
"כבר סוף היום נדם הרחוב
את ישנה מזמן
מעל ראשי בדל של אור
לאן הולכים מכאן
לאן הולכים מכאן"
בתוך כל התקופה המוזרה הזאת, יש הזדמנויות שלא היית צופה אותן והיום בהחלט קרה משהו נדיר כזה. דודו טסה וברי סחרוף, שני אנשים מיוחדים במוסיקה הישראלית, שמנסים כל הזמן לחדש – בדרכם, יצרו אלבום משותף ונדיר – "בדל של אור". ורק אתמול, סיפרתי לכם על הקושי שלי בזמן האחרון להקשיב למשהו חדש- אבל מסתבר שגם הסקרנות שלי יכולה להפתיע אותי.
ניגשתי לספוטיפיי, הופתעתי ממה שראיתי ולחצתי פליי.. ולאוזניי, חדר הסאונד הכל כך ייחודי של סחרוף וטסה. כבר מהאקורדים הראשונים של הסינתיסייזר בקטע הפותח האינסטרומנטלי, "קרטאש", פשוט התרגשתי והתאהבתי משמיעה ראשונה. הסאונד ערבי, הגישה רוקיסטית.. ההרגשה היא של קירוב לבבות בין שתי הגיטרות של טסה וסחרוף. מזרח ומערב. זה מורגש במוסיקה שלהם – ובכל זאת, הרצון לשבור גבולות, ללכת עד הסוף עם הסלסול ועם הרוק'נרול. שילוב מנצח.
שמתי לב, ש"בדל של אור" נוגע במקומות הפנימיים והציבוריים, בין הפרטי למדיני.. בין פינות של חושך כשהאור כבה לבין הרגעים האופטימיים לכמה דקות כשהזרקור החמים מפציע לפתע. בשיר השני, מתבהרת תמונת המצב הזוגית בעידן הקורונה. "מתוך שקט בין צלילים /מבין אפס המילים / את הצצת אליי / עדיין ביחד".. פתאום בפזמון, מופיעה קרן שמש ורגעים ייחודים שצריך לזכור אותם כשנמצאים בבית.
הכאב האישי על האבא נוכח בשיר השלישי, "הכי קרוב שיש".. שיר על השלמה ופרידה מאיש קרוב. למעשה, הוא עדיין אתך. אני שומע במוסיקה, השפעה ברורה מלהקת פינק פלויד, ברצון למתוח את גבולות הזמן.. הפחד מלהיות בצד החשוך.. בשיר הבא, "כל שנוצץ (בר סיכון לנפילה)".. המילים כבר זרקו אותי, קצת לעולם התרבות שבבת אחת, הפסיק לזהור.. וכולי תקווה – שהוא עוד ישוב אלינו בסערה. המילים החלומיות של גלעד כהנא ודודו טסה – פשוט זורקות את המאזין הרחק מאזור הנוח והמוכר. וזו גאונות.
אהבתי את התפנית המלודית ב"הרגעים האחרונים של האור". סחרוף שר קרוב, הלחן מינורי, הטוויסט של ספי ציזלינג בחצוצרה מוסיף עוד רובד מופלא.. ועוד לא נגעתי בהפתעת האלבום, יא בא לא يابا لا, שמתכתב בעיניי עם האלבום של דודו טסה והכוויתים. והאירוח של אהוד בנאי, בשתי שורות מבריקות ב"על פי הבאר".
ועוד לא הזכרתי את האורחות המיוחדות שנותנות בקולות – ומעניקות אווירה של חום וקרבה בלתי אמצעית – אפרת בן צור המופלאה ב"הכי קרוב שיש" ו"לעת ערב" ונועה קרם ב"כל שנוצץ (בר סיכון לנפילה).
כמה כוח יש למוסיקה, לשקף תמונת מצב. ברי סחרוף ודודו טסה מצליחים ביחד לשלב ידיים וליצור יצירת מאסטרפיס ייחודית, מרגשת, צובטת את המציאות החשוכה והופכת לבדל מובהק של אור בוהק. השילוב המיוחד ביניהם, הזכיר לי אחרי כמה רגעים בסיום האלבום – את המפגש המחודש של סחרוף ופורטיס באלבום "על המשמרת". נשארתי בסוף בלי מילים. יש תקווה באוויר.
"והאבן עוד עומדת על פי הבאר
האם מישהו כאן יודע את קוד המעיין המתגבר"
