יום שישי, אוקטובר 30, 2026

בורגי ורועי – אין לי עבודה

לפני שנתיים חגג איתי בורג (לא אומר מילה על אבא שלו אברום בורג, ח"כ, יו"ר הכנסת ושר דימוס מטעם מפלגת העבודה) את השקת אלבום הבכורה שלו במועדון פאפאיתו בתל אביב-יפו "קטן במערכת". איתי הוא גם סגן מפקד טייסת בחיל האוויר לשעבר, טייס מילואים פעיל וקברניט ב"ארקיע" ומאחוריו הרפתקאות מוזיקליות מרתקות, הן כחלק מההרכב "נערות בבל" והן כמפתח אמולציה המאפשרת לנגן בגיטרה ולשחרר צלילים של כלי נגינה אחרים ביניהם עוד, כינור, סינטיסייזר ואפילו ליצור הרמוניות שירה משוכפלות.

אבל עזבו את כל העבר, הווה זה מה שחשוב כעת, איתי יחד עם המפיק המוזיקלי רועי אביטל (לא מגרדן סיטי…) יוצאים השבוע עם שיר חדש האומר בפשטות את האמת – "אין לי עבודה" משפט שהפך שגור בפיותיהם של קרוב למיליון איש בארץ, רובם אזרחים צעירים בשנות העשרים לחייהם שאינם רואים את העתיד כבר שמונה חודשים (ועוד היד של הממשלה נטויה…).

את השיר הם לקחו למקום הכי כואב בעיר תל אביב – שוק הכרמל העומד סגור מאז הסגר האחרון (דווקא בשוק התקווה החיים זורמים…) והביאו את מי שמוגדר כ"ראיס" של השוק, מוכר הירקות עבד שקרא המוכר בפי כל בכינוי "ינעל העולם" על שום הביטוי שיוצא מפי כל מילה שלישית או רביעית גג. על הקליפ אחראי ואדים מכונה.

כך בורגי על השיר והקליפ החדש – "שיר חדש זה תמיד מרגש. לרוב מדובר בשיאו של תהליך ארוך שהתחיל ברעיון שהתגלגל להפקה, הקלטה, מיקס ומאסטרינג ולפעמים יש גם קליפ שזה עוד עולם ומלואו. משום מה לקראת השחרור של השיר הזה אני מתרגש אפילו יותר מהרגיל. מרגישים שיצא לנו משהו מיוחד ואותנטי. ואדים המכונה המופלאה הביא רעיון גאוני, עבד שקרא א.ק.א ינעל העולם היקר לא היסס לרגע, חברים יקרים ואהובים באו להצטלם ולהרים, אה, והכל בכלל התחיל ברועי שהביא שיר לתוך פרצוף של כולנו. שוק הכרמל היה ריק, כמעט כל הבסטות סגורות, ככה נראית המדינה בימינו. אבל דווקא כשנדמה שהכל מסביב מתמוטט, חייבים לזכור את המגינה שבלב. כי זה עוד לא מאוחר עם השמש לעלות."

 

הכי חדשים

גאווה ישראלית: הצלילים שחזרו למרוקו

לפעמים המוזיקה מצליחה לחצות גבולות שהמציאות הפוליטית מתקשה לעבור. אמש, חמישי 29 באוקטובר, קיבלנו לכך תזכורת מרגשת...

הקליק האחרון: הפאנק לא מת, הוא רק הזדקן

הכול התחיל במרתף שחור בדיזנגוף יש סרטים שאתה צופה בהם, ויש סרטים שלוקחים אותך בחזרה אל החיים שלך....

דיק טרנטון: מי רצח את ההיגיון?

,מה קורה כשבלש חוקר שלוש תעלומות רצח, אבל בכל פעם ההיגיון בורח מזירת הפשע? ואם זה לא...

שעות לפני מנורה: מי העלים את איתי לוי מהאינסטגרם?

יש ימים שבהם הכול אמור לעבוד כמו שעון. האורות מוכנים, הנגנים נערכים, אלפי כרטיסים כבר נמכרו והקהל...

מאיכילוב ועד הפרלמנט הגרמני: המוזיקה חוצה גבולות

יש מי שמגיע לאולם קונצרטים כדי לשמוע מוזיקה, ויש מי שהמוזיקה צריכה להגיע אליו. ילד המאושפז בבית...

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

השאר תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

דוקאביב: הכבש, מריאן ואסתר נפגשים בגליל

יש סרטים שמספרים סיפור. אחרים מחזירים אותנו בזמן באמצעות שיר מוכר. פסטיבל דוקאביב גליל חוזר למעלות-תרשיחא בפעם...

רביד כחלני אוצר בענבל: ארבעה אמנים, ארבעה מופעי סולו

החזון של רביד כחלני ממשיך להתפתח בחודש אוגוסט האחרון דיווחתי כאן על המהלך החדש של רביד כחלני במרכז...

וולוו V-SOUNDS: תל אביב מתמלאת במוזיקה ביום שישי

תל אביב מתכוננת ליום שישי מוזיקלי במיוחד. אירוע VOLVO V-SOUNDS מבקש להפוך כמה ממוקדי הבילוי המוכרים בעיר...

בין הקלפי לרחבה: פסטיבל PACOFEST מציע בחירה אחרת

יש משהו מסקרן במפגש שבין גלריה לאמנות לבין רחבת ריקודים. מצד אחד, יצירות שמבקשות מהצופה להתבונן, לחשוב...

כשהקולנוע פוגש את הרוקנ'רול בנמל יפו

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, ויש כאלה שהמוזיקה שלהם ממשיכה להתנגן בראש שנים אחר כך. לפעמים...