חדשות הסצנהחדשות מקומיות

מירי מסיקה בעצרת לזכר רבין – אין אנחנו והם, יש רק אנחנו!

לפני שבצעה את שיר התקווה קראה הזמרת מירי מסיקה נאום קצר ומרגש המתייחס לפילוג, להסתה, ולצורך להתאחד, צפו ברגעים המיוחדים (מתוך שידורי דמוקרטtv).

אמש התקיימה העצרת שנתית להנצחת זכרו של ראש הממשלה המנוח יצחק רבין אשר נרצח בתאריך 4.11.1995 בכיכר הנושאת את שמו מאז. 25 שנה חלפו והאירוע מהדהד חזק בלב האומה. בין המשתתפים הקבועים בעצרת השנתית – מירי אלוני ואביב גפן, נטלה השנה חלק גם הזמרת מירי מסיקה, לפני שהיא בצעה את השיר "שיר תקווה" אשר נכתב בידי מיכאל וקנין והולחן על ידי שמעון בוסקילה מתוך אלבום הבכורה שלה משנת 2005, היא הקריאה נאום קצר אך מרגש, את דבריה מהכתב היא העלתה במהלך היום בפוסט ברשת.

מירי מסיקה בעצרת הזיכרון ליצחק רבין. צילום מוטי קמחי
מירי מסיקה בעצרת הזיכרון ליצחק רבין. צילום מוטי קמחי

 "משתפת את מה שכתבתי אתמול …קיבלתי המון תגובות מרגשות כל כך על מה שאמרתי… מבחינתי הוא המובן מאליו…💓💞 ״לפני שאני שרה על הבמה המכובדת והחשובה הזאת רציתי לומר כמה מילים. לפני שאני זמרת גם אזרחית המדינה הזאת . כשהודעתי על השתתפותי בטקס האזכרה הממלכתי לזכר יצחק רבין, נדהמתי לקרוא גינויים אלימים כלפי כאילו מדובר באקט מעורר מחלוקת, נדהמתי לגלות שאפילו שרה בממשלת ישראל, מישהי שאני באופן אישי הצבעתי לה, מסרבת להשתתף באירוע האזכרה מכיוון שמורשת רבין היא לא שלה … לכן חשוב היה לי להדגיש לכל מי שבמקרה מתבלבל- מורשת רבין היא לא רק של השמאל היא לא רק הסכם אוסלו שהרי עם הסכם אפשר להתווכח.

אי אפשר להתווכח עם הדיבר ״לא תרצח״!

פרסומת

אי אפשר להתווכח על כל השנים שבהם יצחק רבין נלחם עבור המדינה הזאת- ממפקד גדוד בפלמח, רמטכל וראש ממשלה, שבצניעות גדולה ויראת קודש שירת העם ולא את טובתו האישית. אפשר לא להסכים עם ראש ממשלה, אפשר להאמין שהוא טעה זו דרכה של דמוקטיה, אבל במקרה של יצחק רבין, אי אפשר להאשים אותו בכך שכוונות לא היו טהורות, שפיו וליבו לא היו שווים ושהוא העדיף את טובתו האישית על פני זו של העם שבחר בו. במיוחד בימים אלה של פילוג והסתה אסור לנו לשכוח לאן הסתה פרועה יכולה להוביל.

אין אנחנו והם, יש רק אנחנו!

מורשת רבין לא שייכת רק לשמאל היא מגוללת בתוכה את הסיפור של כולנו, של ישראל, של הציונות, של טוהר המידות ושל השאיפה שתמיד היתה לעם היהודי- השאיפה לשלום.

פרסומת

עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ואמרו אמן!״

 

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: