יום שישי, אוקטובר 30, 2026

אליה כהן – געגוע מתגשם

השיר החדש של הזמרת והיוצרת אליה כהן אשר כתבה והלחינה אותו בהפקתו המוזיקלית של דוד ארד נוטע במאזין תחושה של נינוחות, למרות שהנרטיב שלו עוסק בעצם בתשוקה למשהו אחר, כמו שמו – געגוע, ועל פי מילותיה געגוע לאהבה עצמה, אין בו משום חוסר נוחות בהצצה לעולם של אחר המתייסר, אלא, בזכות המנגינה והעיבוד בצירוף הוידאו קליפ שצולם ובוים בידי אשרינה חן לייבוביץ', הוא נוסח במאזין הצופה מעין תחושה של נחת ושרעפים נעימים, אליה קוראת לתחושה הזו שיר פיוטי המערסל את המאזין ואני מסכים עם כך. הטקסט אמנם די מינימליסטי אך זו גדולת המשורר, במקרה הזה משוררת, היודעת להפיק מהמועט את ההרבה.

כך אליה על השיר החדש  – "אהבה היא געגוע מתגשם. לא געגוע שהתגשם וזהו, אלא געגוע מתגשם – הווה מתמשך, מתממש, מתגשם, מתגמש. אינסופי. "געגוע מתגשם" הוא שיר אהבה לגעגוע, שהוא המיתר שהעולם הזה רוקד עליו אבל הוא גם שיר געגוע לאהבה, שהיא מה שנותן את הכוח לרקוד. הוא נולד כשחיפשתי מנגינה שתערסל אותי על גלים של געגוע מתוק וגם שתתן לי כוחות לרוץ במדבר ולחפש עד כלות הכוחות. תודה ענקית מעומק הלב לכל מי שנתן יד רגל כתף או לב ביצירה הזאת היה לי באמת תענוג לעבוד ביחד. הרבה אהבה ושמחה בלב"

הכי חדשים

דיק טרנטון: מי רצח את ההיגיון?

,מה קורה כשבלש חוקר שלוש תעלומות רצח, אבל בכל פעם ההיגיון בורח מזירת הפשע? ואם זה לא...

שעות לפני מנורה: מי העלים את איתי לוי מהאינסטגרם?

יש ימים שבהם הכול אמור לעבוד כמו שעון. האורות מוכנים, הנגנים נערכים, אלפי כרטיסים כבר נמכרו והקהל...

מאיכילוב ועד הפרלמנט הגרמני: המוזיקה חוצה גבולות

יש מי שמגיע לאולם קונצרטים כדי לשמוע מוזיקה, ויש מי שהמוזיקה צריכה להגיע אליו. ילד המאושפז בבית...

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

כל העיר יודעת: איתי ומור כובשים את מנורה

יש משהו מרגש בלפגוש אמנים בתחילת הדרך, לעקוב אחר הצעדים הראשונים שלהם, ואז לראות אותם כובשים במות...

ללכת שבי אחריו: רובין וויליאמס מפנה את הבמה ליחזקאל לזרוב

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, ויש כאלה שמלווים אותנו שנים בזכות הרעיונות שהותירו אחריהם. "ללכת שבי...

השאר תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

דוקאביב: הכבש, מריאן ואסתר נפגשים בגליל

יש סרטים שמספרים סיפור. אחרים מחזירים אותנו בזמן באמצעות שיר מוכר. פסטיבל דוקאביב גליל חוזר למעלות-תרשיחא בפעם...

רביד כחלני אוצר בענבל: ארבעה אמנים, ארבעה מופעי סולו

החזון של רביד כחלני ממשיך להתפתח בחודש אוגוסט האחרון דיווחתי כאן על המהלך החדש של רביד כחלני במרכז...

וולוו V-SOUNDS: תל אביב מתמלאת במוזיקה ביום שישי

תל אביב מתכוננת ליום שישי מוזיקלי במיוחד. אירוע VOLVO V-SOUNDS מבקש להפוך כמה ממוקדי הבילוי המוכרים בעיר...

בין הקלפי לרחבה: פסטיבל PACOFEST מציע בחירה אחרת

יש משהו מסקרן במפגש שבין גלריה לאמנות לבין רחבת ריקודים. מצד אחד, יצירות שמבקשות מהצופה להתבונן, לחשוב...

כשהקולנוע פוגש את הרוקנ'רול בנמל יפו

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, ויש כאלה שהמוזיקה שלהם ממשיכה להתנגן בראש שנים אחר כך. לפעמים...