שבת, אוקטובר 31, 2026

אייל אבן צור – אין עוד זמן

טכנאי הסאונד המצויין אייל אבן צור הוא גם מוזיקאי מעת לעת, פעם החזיק בלהקה בשם "נעליים" יחד עם עידו אגמון, אלעד קרן ואורן רביב. הוא הספיק גם ליצור ולשחרר שני אלבומי סולו תוך כדי כך שהוא מפיק אלבומים לכמה מוזיקאים משובחים, ביניהם פורטיס, אלישע בנאי, ואפילו ללהקה של אחיו שחר – מוניקה סקס. השבוע הוא משיק שיר חדש – "אין עוד זמן" שאת מילותיו כתב ביחד עם גלעד כהנא ואילו את הלחן הוא יצר ביחד עם יונתן דסקל.

על השיר מספר אייל כך – "חלפה שנה מהיום בו העולם שלי איבד צורה, היום בו אבי, אהוב ליבי היקר לי מכל, הלך לעולמו. חודשיים לאחר לכתו באה לעולם ביתי הבכורה והעולם שינה צורה שוב. האובדן הגדול, הגעגוע האינסופי והשמחה התערבבו והזכירו מקרוב שזה הדיל המורכב של החיים. זהו שיתוף פעולה ראשון עם גלעד כהנא, שהצליח ברגישותו לתפוס את התחושות שעולות מהמנגינה, והעניק לשיר מילים חזקות ומחזקות. השיר לוכד רגע אחד בו הצלחתי לחיות בשלום עם העובדה שהטוב והרע שזורים זה בזה במסע הזה. כל רגע הוא גם וגם, ואין טעם לחכות לרגע הבא. אין עוד זמן."

השיר אכן מביא את כל מה שרק אפשר – הטקסט המדוייק שנושבות ממנו רוחות משותפות, הן ההגייה הכל כך מוכרת של כהנא והן הנרטיב ששוזר אייל, המלודיה והעיבוד שמשלבים נגיעות אתניות של אגן הים התיכון המזרחי (ספי עספורי והכינור) לצד ביטים מערביים (רועי אביטל ויונתן דסקל והקלידים) עכשווים היוצרים תחושת תנועה קדימה. ועל כל אלו המסר הכל כך מדוייק שאייל מעביר למאזין, תוגה, געגוע, אהבת האדם, התקווה לעתיד כעת ועכשיו. כי בעצם אין עוד זמן.

על הקליפ המלווה את השיר אחראים ענת מוס וגילי שאנן. צפו.

 

הכי חדשים

גאווה ישראלית: הצלילים שחזרו למרוקו

לפעמים המוזיקה מצליחה לחצות גבולות שהמציאות הפוליטית מתקשה לעבור. אמש, חמישי 29 באוקטובר, קיבלנו לכך תזכורת מרגשת...

הקליק האחרון: הפאנק לא מת, הוא רק הזדקן

הכול התחיל במרתף שחור בדיזנגוף יש סרטים שאתה צופה בהם, ויש סרטים שלוקחים אותך בחזרה אל החיים שלך....

דיק טרנטון: מי רצח את ההיגיון?

,מה קורה כשבלש חוקר שלוש תעלומות רצח, אבל בכל פעם ההיגיון בורח מזירת הפשע? ואם זה לא...

שעות לפני מנורה: מי העלים את איתי לוי מהאינסטגרם?

יש ימים שבהם הכול אמור לעבוד כמו שעון. האורות מוכנים, הנגנים נערכים, אלפי כרטיסים כבר נמכרו והקהל...

מאיכילוב ועד הפרלמנט הגרמני: המוזיקה חוצה גבולות

יש מי שמגיע לאולם קונצרטים כדי לשמוע מוזיקה, ויש מי שהמוזיקה צריכה להגיע אליו. ילד המאושפז בבית...

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

השאר תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

דוקאביב: הכבש, מריאן ואסתר נפגשים בגליל

יש סרטים שמספרים סיפור. אחרים מחזירים אותנו בזמן באמצעות שיר מוכר. פסטיבל דוקאביב גליל חוזר למעלות-תרשיחא בפעם...

רביד כחלני אוצר בענבל: ארבעה אמנים, ארבעה מופעי סולו

החזון של רביד כחלני ממשיך להתפתח בחודש אוגוסט האחרון דיווחתי כאן על המהלך החדש של רביד כחלני במרכז...

וולוו V-SOUNDS: תל אביב מתמלאת במוזיקה ביום שישי

תל אביב מתכוננת ליום שישי מוזיקלי במיוחד. אירוע VOLVO V-SOUNDS מבקש להפוך כמה ממוקדי הבילוי המוכרים בעיר...

בין הקלפי לרחבה: פסטיבל PACOFEST מציע בחירה אחרת

יש משהו מסקרן במפגש שבין גלריה לאמנות לבין רחבת ריקודים. מצד אחד, יצירות שמבקשות מהצופה להתבונן, לחשוב...

כשהקולנוע פוגש את הרוקנ'רול בנמל יפו

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, ויש כאלה שהמוזיקה שלהם ממשיכה להתנגן בראש שנים אחר כך. לפעמים...