אז בימים כאלה, שאנו סגורים בבתים והרשת הופכת לספקית התרבות הראשית, בין כל התכנים הריקים, אלבום אחד מככב באיכותו ומבטיח שעה של האזנה שכולה עונג. תומר יוסף, אחרי שנים של יצירה משותפת בהרכבים שונים ומסביב לעולם (בלקן ביט בוקס, החצר האחורית), מוציא אלבום סולו, חמישי במספר וחוזר הביתה. כשמאזינים לכל אלבומיו ברצף, ניתן לשמוע את התפתחותו המוזיקאלית והאישית, הן במורכבות הטקסטים וכמובן, בהפקה המוזיקאלית שמשתבחת מאלבום לאלבום ומגיעה לשיא חדש ב"כמה נורמלי".
האלבום כולל 8 רצועות שנבחרו בקפידה. ביניהן, "כמה נורמלי" שיר הנושא, שהוא גם הסינגל הראשון שהשתחרר מהאלבום, שמדבר על מסלול חיינו הידוע מראש, מלא מקצבים משתנים ועושר של צלילים. "דבש ותפוח" שיר אהבה, רגיש ומעורר הזדהות שנכתב לאשתו נועה ואם שלושת ילדיו, אשר בקלות יכול להפוך להמנון חתונות. ב"עבד של המכונה" משתף פעולה עם רביד פלוטניק בסימביוזה מדהימה, המשלבת בין שני דורות באותו הז'אנר, הכואבים את אותו כאב. חידוש לשיר האלמותי "מליון דולר" של רפי פרסקי בעיבוד מעודכן, ממכר ורלוונטי מתמיד. בשיר "אני שר" אומר תומר "עכשיו אני שר אתם מוחאים כפיים, אני זר, שר לשעה שעתיים" לאלו שעוקבים אחרי עבודתו מתחילת דרכו, כמונו, ברור שתומר אינו זר כלל, מילותיו נכנסות ישר ללב ולחיים. הוא מלווה אותנו בכל יום וממש לא רק לשעה שעתיים.
אמנם הוא מופיע בכל העולם, אבל הוא תמהיל הישראליות, חוצה מגזרים וממציא עצמו מחדש באוטנטיות מוחלטת, צניעות וענווה. בכל אלבומיו, הדגש תמיד הוא על המסר. הוא יודע בדיוק כיצד לתפעל את התדרים בשביל להביא את השמחה כפי שאמר ב"אני רוצה לזוז":
"כנראה בטבע, ונראה בתדרים
משהו פה מוציא מאתנו רק דברים טובים
שמח, קולח, רותח, צומח, שולח, פותח את הראש"
בימים האחרונים, ולאור הסיטואציה הבדיונית שנקלע אליה העולם, שחרר את כל אלבומיו להאזנה חופשית, בכל ערוצי המוזיקה האפשריים.
