חדשות הסצנהמאמרים חמיםמבזקי מוזיקהמוזיקה בצל מגיפת הקורונה

קורונה – האיום הכי גדול על תעשיית המוזיקה

האם מגיפת הקורונה עשויה לחסל את תעשיית המוזיקה בארץ ובעולם או שהיא תהווה זרז לשינוי מהלכים, תרחיש אפוקליפסי בהתהוות?

מאז מותם של המוצרים הפיזים בתחום תעשיית המוזיקה – תקליטים, קלטות ודיסקים לטובת העולם הדיגיטלי התפתחה במקביל סצנה שלמה של הופעות חיות.

כיום אין ספק כי החלק הארי בהכנסות תעשיית המוזיקה – האמנים, הנגנים, היוצרים, המנהלים והמלווים – הנה מתקבולי ההכנסה כתוצאה מהופעות חיות ומכירת כרטיסים. זו הסיבה שאנחנו חיים בסביבה עמוסה בהופעות, החל ממכירת מופעים לחברות, ארגונים ומוסדות, דרך הופעות הפתוחות לקהל הרחב במכירת כרטיסים. ההופעות הרבות נעות מהקטנות ביותר כהופעות הממומנות בידי בעלי פאבים וברים, דרך מועדוני שוליים קטנים ועד עולם המיינסטרים ורשתות המועדונים הגדולות עובר לתעשייה הבינלאומית של מופעי חו"ל בפני עשרות אלפי צופים.

ההכנסות מתחום הדיגיטל מפגרות בהרבה מההכנסות מההופעות החיות וכל התעשייה המלווה אותן, מזון, משקאות, מרץ' וביגוד. ענקיות הדיגיטל העולמיות משלמות פרוטות תמורת השמעת שירים ואלבומים לעומת היקף ההכנסות שלהן.

התחזית השחורה

בימים האחרונים אנחנו למדים כי מגיפת וירוס הקורונה שהחלה בסין ומתפשטת ברחבי העולם וגם לישראל כבר הגיעה, היא איום משמעותי ביותר על תעשיית המופעים. לא פחות מהפגיעות הכלכליות בתעשייות נוספות הנשענות על מוצרים, אספקה, תובלה וייצור מהמזרח הרחוק, לא פחות מעולמות הסעת המונים בתחום הטיסות הבינלאומיות ומכאן גם ישירות לתעשיית התיירות העולמית.

זה החל עם ידיעות על כניסתם להסגר של אמנים שחזרו מהמזרח או אירופה, המשיך עם ההכרזה על איסור קיומם של אירועים בהם משתתפים מעל חמשת אלפים אנשים ומתפתח עם החלטות על ביטול או דחייה של אירועי מוזיקה בהם הצפי הוא לכמות הרבה יותר קטנה של צופים ומאזינים.

אמנם נכון לעכשיו ההשפעה המיידית הינה על אירועים שתוכננו להיערך במהלך חודש מרץ אולם אפריל, מאי וחודשי הקץ כבר מעבר לפינה עם עשרות אירועים שנסגרו וכבר החלו מכירות כרטיסים אליהם המצויים בסכנה או שהעננה הסינית מרחפת מעליהם כצל מאיים…

אציין כמה מהם הצפויים בקיץ הקרב – איירון מיידן בבלומפילד, רד הוט צ'ילי פפרז בפארק הירקון, סלין דיון בפארק הירקון, ניק קייב בהיכל מנורה מבטחים, גם ההכרזה הבוקר על חזרתו של מוריסי.

בישראל, ארץ קשוחה ולמודת מאבקים, הציבור כבר רגיל לביטולים ודחיות, פעם זה בעקבות מתקפת טילים שהורסת תוכניות לקיץ מוזיקלי, פעם זה פעילות נמרצת של פעילי BDS  המבקשים לפגוע בישראל באמצעות חרם כלכלי כזה או אחר ובמיוחד בניסיון להניא אמנים בינלאומיים מלהופיע בישראל.

האם היקום קורס אל תוך עצמו? תעשיית המוזיקה בישראל מורכבת משלל גופים מסחריים המפרנסים עשרות אם לא מאות משפחות ואולי אלפי עובדים הן מהמעגלים הקרובים והן מהמעגלים העוטפים. ניגע רק בקצה קצהו של עולם התוכן והתעשייה הזה – סוכני מכירות והחתמות, בעלי מועדונים ומתחמי הופעות, תעשיית המזון והמשקאות המלווה, נותני שירותים כחברות ויחידים המתמחים בתחום הגברת הסאונד, התאורה, הקמת בימות, שירותי פרסום ויחסי ציבור, מכירת כרטיסים, נראה שעולם שלם הולך לספוג כעת מכה קשה ודי כואבת. מה ששמענו עד עתה הוא רק תחילת הגלגול של כדור השלג השחור שסין העניקה לכדור הארץ…

ומה הפיתרון?

מעבר לעובדה שגם בישראל ולבטח ברחבי העולם עשרות אם לא מאות מעבדות רפואיות ומחקריות עושות מאמצים כבדים כדי לחקור, לפצח ולפתח את התרופה או החיסון מול המגיפה העולמית, ישנו פיתרון, חלקי אמנם, עבור הגרעין הבסיסי של תעשיית המוזיקה והמופעים – הדיגיטל.

כן, כמו שהדיגיטל "קבר" את עולם הנגשת המוזיקה החפצית – תקליטים ודיסקים, כך הוא יכול ועשוי לחלץ או לפחות לסייע לאותה תעשייה לחזור ו"לנשום" בסיס כלכלי כלשהוא.

בשנים האחרונות חלה התפתחות מואצת בכל הקשור לגיוס עולם הדיגיטל להפצת המוזיקה החיה באמצעות טכנולוגיות סטרימינג, חלקן הגדול גם באמצעות "און דימנד" דהיינו על פי הזמנה ובתשלום.

מי שמובילה בתחום בארץ וכבר יצאה עם פלטפורמה הלכה למעשה זו רשת מועדוני זאפה אשר באמצעות שת"פ עם גורמים אחרים מאפשרת כיום לצפות בהופעות חיות או מוקלטות מתוך מועדוניה תמורת תשלום שהוא כמעט עשירית ממחיר כרטיס כניסה למופע בממוצע.

אולם זאפה איננה היחידה שיכולה למנף פרויקטים כאלו, גם הגרסה החדשה של פלטפורמת יוטיוב מאפשרת כבר לגבות תשלום עבור צפיות, התקשורת האלקטרונית כבר מכילה פתרונות של צפיה בתשלום באיכויות גבוהות של עד K4.

האם אנחנו בפני עידן ותופעה חדשים? בירה מהמקרר, שקית פופקורן במיקרו ויאללה לצפות בלייב ממסך הלד הענקי בבית? ימים יגידו. העיקר הבריאות, הפרנסה והמוזיקה!!

 

 

תגים

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
Close