סגיב כהן שהחל את דרכו המוזיקלית בסצנה הימתיכונית, עם שיתופי פעולה והליכה לצד כמה מ"אבות המזון" המזרחי – דקלון, אהובה עוזרי ז״ל, יש לוי וחיים משה, הוא בעצם זמר יוצר, נוף יוצא דופן בסצנה הנשענת בדרך כלל על הקולות של זמריה וזמרותיה המשאירים לאחרים לכתוב, להלחין ולהפיק להם את להיטיהם.
כעת הוא עושה צעד אחד קדימה לעבר האקווינוקס של ההוויה הישראלית המוזיקלית ומשיק שיר חדש שאת מילותיו כתבה המוזיקאית שחף וולמן וסגיב הלחין ושר בהפקתו המוזיקלית המצויינת של בן שופן. הטקסט שבעצם מרמז על המתרחש כאן בשלולית הישראלית רוויית המאבקים הפנימים המשסעים בלי הרף, מקבל בידי סגיב ובן מלודיה מצויינת ובניית מתח המונח על גבי ביט דרמטי, סוג של אמירה נדירה בטקסטואליות הישראלית שבדרך כלל נעה בין אהבה או מחסור בה, סגיב חוצה את הקו בין שני המחנות המוזיקלים והחברתיים גם יחד ומבקש לגשר, לפשר ועוד מילה אחת באמת גסה – לאחד.
אישית אני מאוהב בשיר הזה שהרים את גבותי מהצליל הראשון (גילוי נאות – גם לאותם ברי מזל שישבו לידי כאשר האזנתי לו לראשונה. על הקליפ אחראי משה מיקו דורן.
.
