"חיפה חיפה, עיר עם עתיד", כך הייתה הנבואה לפני כמעט 40 שנים. מסתבר שדייויד ברוזה ויהונתן גפן ידעו על מה מדובר, כי במעבר מפופ-רוק, הכי אקסטרים לונג שוט שיש, העתיד של שנת 2020 הגיע לעיר הנמל, בפסטיבל מוזיקה אלקטרונית מטורף מבלי צורך במכונת זמן.
כדי להגיע לשם, כל מה שהייתם צריכים לעשות זה לקחת רכבת לילה לחיפה מרכז, לעבור את הגשר העילי המחבר בין העיר התחתית לנמל ו…בום! הגעתם ללונה הפארק החשמלי. כמו כל יריד שעשועים שמכבד את עצמו, היו ביתנים, שהתרכזו כאן זה בשלושה עיקריים:
– ה-TENT -אוהל חממה עבור אלו שמחפשים צ'יל-אאוט וגרוב.
– ה-Hangar – הוקדש עבור אלו שרוצים לפרוק את החיים במוזיקת טכנו עצבנית.
– ה-Container – לאלו שמחפשים מקום להשתולל בקטנה במקום מחוץ לקופסה, אך בתוך קונטיינר.
בניגוד לסדר, אני אתחיל דווקא מה-Hangar, שהזמין את כל באי הפסטיבל בשלט אור ירוק של לוגו הפסטיבל PORT 2 PORT. כשנכנסנו לשם, הרגשתי שהגעתי לאזור אפל, כזה שרואים במועדוני המחתרת של ברלין, רק כשכאן זה היה שילוב של קונטיינרים, מוזיקת אינדסטריאל ומועדון הדאנג'ן.
הכלוב בצד שמאל הכיל פרוז'קטור, שהזמין אתכם להיכנס למסגרת, כדי שתצלמו את החברים כאילו הם היו בתוך וידאו קליפ אלקטרוני מה-MTV וגם אנימציה הולוגרמית מדהימה של נותנת החסות הראשית.
אחרי שעברנו את שביל הקונטיינרים הפזורים בהאנגר, הגענו לרחבה ענקית. הבמה של ה-DJ-ים הושקעה עם המון מלאכת מחשבת, כשברקע שמו קונטיינרים אחד על השני, שחלקם כללו פרוז'קטורים ועל השאר הוקרן הוידאו ארט של כל אומן. בנוסף הייתה תאורה מרהיבה שהתאימה לקצב ומדי פעם כללה לא מעט מפגן של לייזרים.
את הסיפתח נתנו הצמד ממינכן Glaskin של האחים ג'ונתן ופרדינאנד בוקלמן, שהתחילו מאלקטרוניקה מלודית ומשם העלו את הקצב לכיוון הטכנו, שהזכיר את הסאונד של אותן מסיבות נוסטלגיות, כאשר פרודיג'י והכמיקל ברודרס נוגנו נון-סטופ ב-MTV וברדיו-דיסק של המיצובישי.
סיקרן אותנו מה יש בביתן המקביל, אז קפצנו ל-TENT, אוהל מועד (תרתי משמע) של הצ'יל-אאוט, שם הליין של BOIDEM מהעיר התחתית בחיפה התחיל לתת בגרוב. בלי יותר מדי פרסום, BOIDEM צברו עוד ועוד אוהדים וניהלו את הקצב בדיוק כמו שהם עושים תקופה לא קצרה במוסד המקומי ה-Wunderbar.
מלבד המוזיקה, האווירה היחודית, היתה בזכות תפאורת הדקלים, שמאפקט החממה של האוהל, נתנה תחושה של מסיבת טבע במקום מקורה, במידה ומזג האוויר היה סוער יותר, לפי הדיווחים של החזאים.
חזרנו להאנגר ועכשיו הגיע תורו של DJ Milo Spykers הבלגי, שעבר שהיפנט אותנו עם וידאו ארט של לייזר צבעוני וספירלות, טכנו מחתרתי וסאונד אינדסטריאל, שהביא תיאור בכל מלוא המילה לאווירת הקונטיינרים שהייתה בחלל.
במקביל, היו ב-TENT, עמיחי מטיאס ואנה הלטה המקומיים, הביאו אחלה של צ'יל-אאוט, לאלו שרצו קצת להתרחק מהטכנו ולהיכנס לראש, כאילו יושבים עכשיו באיזה בר תל אביבי מסתורי מאחורי שדרות רוטשילד.
שם אח"כ עלה לבמה, ה-DJ הגרמני, רומן פלוגל. במבט ראשון הוא נראה, אדם מאוד חביב כאילו זה עתה סיים לימודים בטכניון, אך הוא בהחלט לא פראייר, כשביד רמה ניהל את מערך הצ'ילאאוט באוהל מועד. האמת שיש לו סיפור מעורר השראה, כשהגיע להיות DJ ממש במקרה אחרי שהתלהב ממוזיקת ההאוס, שנוגנה מסינגלים 12" (על גבי ויניל), אך הוא לא יכל להרשות לעצמו. זה השתנה כשאחיו הגדול קנה לו ליום הולדת כמה סינגלים כאלו וערכת DJ והשאר היסטוריה.
אבל בטח אתם רוצים לשאול אותי…רגע? לא אמרת שיש מתחם שלישי? ובכן…יש ועוד איך! מתחם ה-Container. רציתם להירגע מהטכנו העצבני בהאנגר? רציתם משהו יותר קצבי מאוהל מועד? בואו לקונטיינר שעוצב בצורה סופר מגניבה, שם ממש תוכלו לרקוד בתוכו ולהרגיש בקטנה כמו חבילה שהזמנתם.
את הרחבה שם ניהלו הרכבים ישראלים כמו GHOSTOWN, FUSION CULTURE ו-JASPER JONES שהקפיצו את החוגגים והפכו את המתחם לאטרקציה הכי מפתיעה בפסטיבל.
חזרנו להאנגר בחצות, לשם נהרו אלפי החוגגים כשהתחילה המסיבה של DJ SNTS, האיש והמסיכה, שהביא טכנו עצבני, שהיה לעיתים מחזיר אתכם אחורה בראש, לביטים הפסיכיים של Underworld הבריטיים (חלוצי הטכנו שהביאו את אחד הלהיטים הגדולים בז'אנר, Born Slippy).
כדי להיכנס לאווירה, כל מה שהיה צריך זה קצת אלכוהול, סיגריה של כל טוב והנה כבר נכנסת לגרוב.
ה-DJ-ים ידעו לעשות את העבודה אבל היה שווה לחכות לשעות לפנות בוקר, לשתיים שבאמת גנבו את ההצגה. הראשונה זאת DJ NASTIA הלוא היא אנסטסיה טופולסקיה מאוקראינה, שהיממה לא רק ביופיה אלא גם במיקסים מטריפים שהכניסו את החוגגים למצב של טראנס. כל זה היה אכבר של חימום לקראת זאת שחובבי המסיבות הגיעו מכל הארץ, רק בשביל להיות במסיבה שלה, ואני מדבר כמובן על DJ Amelie Lens הבלגית. לא סתם היא נחשבת מלכת הטכנו. כבר במבט ראשון מהופנטים ממנה/ יפה, אנרגטית, אלופת מיקסים וחיה כל ביט וביט, כשהיא מספיקה למקסס, להפגין כישורי ריקוד, ולהסתכן בהורדת האוזניות כדי להרגיש כל בס שמרעיד את הקרביים ולחגוג כאילו היא אחת מהקהל. כששומעים את קולה אומרת "We Can Go Higher", הקצב, הלייזרים והווייב העיפו את כולם מסביב עד לגשר העילי של הנמל ותאמינו לי…שמעו את זה עד שם יפה מאוד!
בזמן שאמילי מלכת בלגיה הופיעה בהאנגר, היו באוהל מועד הצמד הישראלי RED AXES ו-ME& שהביאו המונים עד שלא היה מקום לסיכת ביטחון, שרצו קצת להירגע מהטכנו אך עדיין משהו יותר קצבי מצ'יל-אאוט רגיל.
חובבי הז'אנר האלקטרוני, גילו שגם בעיר התחתית, אפשר לעשות פסטיבל מושקע שכולו להיט. ההפקה, הסאונד וה-DJ-ים הוירטואוזיים שהביאו לשם, אפשר להגיד בגאון שהפכו את חיפה למקום שאפשר לחגוג בו עד אור הבוקר ולשבור אצל הספקנים, שההבדל בין חיפה לת"א זה "עיר ללא הפסקה…עד 23:06".
למה? כי ככה זה כשהגיע מבצע "קרנבל החשמל בנמל!".
רגעים קצרצרים של וידאו גולשים בפסטיבל, תודה.
