סיקור הופעות
כולל וידאו

קובי אשרת ודוד קריבושי – המופע בהיכל

מופע חד פעמי של טובי המלחינים והמעבדים המוזיקלים הפורשים אבני דרך בצהרי שישי.

בצהרי שישי, מעל הבמה בהיכל התרבות בתל אביב, בפני קהל רב בו פנים מוכרות רבות מתחום סצנת ותעשיית המוזיקה הישראלית הוותיקה, נפגשים לראשונה ובאופן חד פעמי, דוד קריבושי וקובי אשרת, שניים מהיוצרים, המעבדים והמנצחים מהטובים בישראל, מחברים יחדיו יותר מ- 100 שנות קריירה בהן מקופלים מאות שירים המהווים חלק חשוב ומכובד בפס הקול הישראלי משנות השישים ועד ימינו.

אשרת וקריבושי עם התזמורת הקאמרית הקיבוצית. צילום שילי אראל
אשרת וקריבושי עם התזמורת הקאמרית הקיבוצית. צילום שילי אראל
חלב ודבש. צילום יובל אראל
חלב ודבש. צילום יובל אראל
בטי פבלו ושרון נסטוביץ. צילום יובל אראל
בטי פבלו ושרון נסטוביץ. צילום יובל אראל

המופע שלווה עם נגני התזמורת הקאמרית הקיבוצית אירח שמות מרגשים החל מהרביעייה המיתולוגית "חלב ודבש" עם לאה לופטין, הזמרות בטי פבלו ושרון נסטוביץ, שלומי שבת באינטרפטציה מרגשת לשירים שזמריהם המקוריים כבר לא עימנו ("שש עשרה מלאו לנער" – גבי שושן ו"כל החלומות" – אריק לביא), הזמרת המיתולוגית הכי יפה בחדר – אילנית צח דרזנר, רגעים מלאי הומור וחן עם חנה לסלאו בדמותה של סבתא זפטה – "מריומה" והופעת אורח של טוביה צפיר המחבר על במה אחת את בנימין נתניהו ואהוד ברק בחיקוי שתמיד מצליח ומשמח.

הן קובי והן דוד בעלי קילומטראז' עצום בעולם הבידור והמוזיקה, פורשים בפני קהל הרב שמילא את ההיכל תעודה אישית עם נקודות זמן והישגים מהקריירות ארוכות השנים (מעל מאה שנים כבר אמרנו?..), נותנים טעם משובח לאותם זיכרונות החקוקים עמוק בראשינו, החל משורת להיטים מיתולוגית, דרך אנקודות והגיגים שעברו מעולם השירה לעולם הפרסום והפכו מג'ינגלים ראשוניים לפזמונים השגורים בפי כל (יש עצה, טגני ביצה… ), גם מקומו של השיר החדש, שאת מילותיו כתב יואב גינאי וקובי אושרת הלחין ועיבד עבור שניהם בוצע יחדיו לראשונה מעל במה.

בסופו של המופע שתוכנן לשעתיים ונמשך כשעתיים וחצי עד שהנהלת ההיכל רמזה שצריך להתארגן על חלות ויין לקידוש, (לא באמת…) נותרה באוויר השאלה המהדהדת – מדוע שני טלנטים מבריקים, משופשפים והכי מקצועיים בתחום הפזמונאות והעיבוד שכאלו אינם מוצאים את עצמם ליד שולחן השיפוט בתכניות הריאליטי המבקשות לעצב את דורות הזמרים הבאים?!!! השניים סכמו את המופע בשירו של אהוד מנור האוחז בקליפת אגוז את כל הסיפור כולו – "בסוף היום בקצה המסלול, מעברו האחר של ההר התלול,  כשאתה אוסף את השברים, מה נשאר בעצם? רק כמה חברים…"

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

.

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

תגובה אחת

  1. אכן מופע מרשים מרגש מכובד של שניי אייקונים מוזיקליים שמזמן נכנסו לקלסיקה הישראלית ויזכרו לעד בזכות יצירתם המגוונת והאייכותית לאורך השנים

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: